האלכוהוליסט החנון

עוד ערב, עוד פעם לבד, משועמם, עם אלכוהול.

חשבתי על מה לכתוב, כדי שאולי במקרה אקבל קצת צומי, והפשט הראשון זה מה שעלה לי לראש.

ובעודי מתכנן את הפוסט (הייתי אומר "כותב", זה נשמע יותר טוב ויותר פואטי, אבל זה לא נכון זה היה לפני שהתחלתי לכתוב) הכתה בי העצבות.

קשה לתאר מה אני מרגיש. זה הרבה דברים. כולם רעים. בגדול חרא. בקטן, שוקל ללכת לקחת קלונקס.

לא זוכר מתי פעם אחרונה לקחתי קלונקס.

אני תמיד אובדני, אם אני חושב על זה. הוא מיועד לרגעים שבהם אני לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר.