לפני ארבעה חודשים. יום שישי, 13 בפברואר 2026 בשעה 11:57
התחלתי לכתוב פוסט.
כלומר, כתבתי כותרת והתחלתי לנסח בראש.
אבל זה רגיש מדי, וחופר מדי, ודורש יותר מדי רקע, וכבד מדי וילדותי מדי, ועוד המון מדי-ים.
אז לא אגיד כלום. רק אגיד שאני בבאסה מטורפת. נחת עליי ענן של עצב.
שזה מצחיק, כי אני בדיכאון קליני כרוני (דיסתמיה), שכשהוא מחריף (נניח כשיש מחשבות אובדניות, או עוד יותר כישלון בתפקוד) נקראה דאבל-דיפרסיה. אבל אני תמיד בדאבל דיפרסיה. רגעים כמו עכשיו זה כבר טריפל דיפרסיה. לא תרכתי לחקור לעומק, אבל לפחות מהשיחות עם הפסיכיאטרים והפסיכולוגים לא עלה מונח לזה, כי זה לא מצב מקובל בספרות. כי הרי דיכאון זה כשהתסמינים נמשכים ליותר משבועיים. ודיסתמיה זה כשזה כמה חודשים. ודאבל דיפרסיה זה כשזה "חריף". אבל מה עם זה "חריף" 8 שנים ברצף? ואז נהיה עוד יותר חרא? איך קוראים לזה?
קוראים לזה "אני לא רוצה להיות פה".