אם היית יודעת
אם היית יודעת שאני עסוק, במישהי אחרת.
אם היית יודעת שאין בי רוח לשטויות.
אם היית יודעת שאני מסתכל, ולא עלייך.
אם היית יודעת שאני לא מחכה לך.
אם היית יודעת שאני שוכח.
אם היית יודעת שאברח ממך רחוק.
אם היית יודעת שלא אפתח לך את הדלת.
האם בכל זאת היית באה? איך בכלל היית נכנסת?
ואז צלצול הפעמון, דפיקה אחת בדלת.
אני ניגש, פותח, את מולי ועוד מחייכת.
אומרת לי - היי נעים מאוד, אני שמחה. ראית את עצבות בדיוק יוצאת, אז באתי בריצה.
אני עדיין קצת המום לקח לי רגע… ואז אני שואל - אנחנו… מכירים?
את עומדת שם צוחקת… חכה שתקווה תגיע, היא פשוט במדרגות, אני לא מבינה אותה, יש לך מעלית. למה להקשות? טוב אתה נותן לי להכנס, לכולם אתה נותן להמתין ולחכות? או שזו רק אני המיוחדת מכל שאר הרגשות?
ואז אני אומר… בטח בטח… אולי משהו לשתות?
*הפעם אפילו הקראתי. אז תסבלו בנועם.