שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלומות מושלגים

''כמו פתיתי שלג נמסים
אל מול מראה קפואה
התעוותו ודהו
הדמויות , הפנים
לא נותר דבר
שיכחה עמוקה
ואין בלתה ''
לפני 18 שנים. 4 במרץ 2006 בשעה 2:19

העור שמכסה את הבשר, את החיוכים
בא לי לקרוע אותו ממך
כמה עמוק את מרשה לנפש
לבעור מבפנים?
כשהיא בוערת
מגרדת
עד אורגזמה
עד בחילה
עד עילפון
מה את עושה?
קוברת,
מדחיקה?

בא לי לגרד לך את הורידים מבפנים
לראות את הדם המבעבע
לגנוב את המבט היחיד ההוא, בעינייך

להקיף אותך בצינת הפחד
הכאוס
שלך
שלי
בלי הגנות
בלי חיוכים
בלי כל המסביב

ואז,
לעטוף אותך
את כל כולך
מצומררת שלי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י