אחרי אינספור נסיונות כושלים להיפגש יצא שהיינו באותו איזור עם שעתיים חופשיות
לרגע חשבתי שזה כבר לא יקרה כי לקח לו נצח להחליט על מקום , הבנתי את ההיסוס שלו שנבע בעיקר בגלל החששות של האישה וההבטחה שלו למונוגמיה.
הגעתי למקום המפגש כשאני שמחה שמצאתי את הרחוב (שלא לדבר על חניה בת״א ) אבל גם קצת עצבנית כי מה זה המזג אויר הזה ולמה אני לא במזגן עכשיו?!?
החיבוק הראשון היה קצת מביך ומגושם , בעיקר בגללי כי אני אף פעם לא יודעת מה לעשות-
האם לחבק/ללחוץ יד/נשיקה/שתיים ?
אז התיישבנו ודיברנו על שטויות ,על החיים ואיזה סרטים ראינו השבוע
כשכל השיחה אני שמחה שיש לי חלוקת קשב כי אני לא יכולה להפסיק להסתכל על השפתיים שלו.
הוא ממשיך לשתף על העבודה ואני על חיי הנצח כסטודנטית ועל כך שזה לא נגמר
מדי פעם הוא זורק הערות מצחיקות עם קריצה ואני בעיקר מנסה להתעלם
כשהתקרב ונצמד על מנת להסתכל ביחד ממסך הנייד שלי על תמונות השתגעתי
ואז מבלי לשים לב עברו שעתיים והיינו צריכים לסיים, כשבאנו לצאת הוא נעמד מאחורי ונעצר לרגע
אקט כל כך פשוט ותמים ויחד עם זאת כל כך מחרמן.
קצת שמחתי שזה נגמר ושאני יכולה לחזור הביתה למקלחת ארוכה וקרה אך רגע
לפני שנפרדנו הוא הציע להקפיץ אותי לרכב
למרות שהחנתי קרוב שמחתי על ההצעה בעיקר בגלל החום בחוץ.
לפני שיצאתי מהרכב הוא בטעות נגע בי בברך וכל מה שרציתי לעשות באותו הרגע זה לקחת את היד שלו ולדחוף אותה לתחתונים שלי , לתת לו להרגיש כמה אני רטובה בגללו...
אבל לא, רק אמרתי יפה שלום ויצאתי
לא טוב לי דחיית סיפוקים ...