הכל קשור

אני נשען אחורה.
ספה. שקט. רגל אחת שלוחה קדימה.
והראש שלי כבר לא כאן.

אני מדמיין אותך.

עיניים מכוסות.
ישבן חשוף.
ברכיים ברצפה.
ידיים מאחורי הגב ממתינות לפקודה.

את מתקרבת, שקטה, בלי לשאול.
יושבת לי בין הרגליים, כמו שאת אמורה.
לאט.
בדיוק כמו שלימדתי אותך.

הראש שלך מונח על הירך שלי,
והגוף שלך כבר דרוך.
את לא שואלת "מה הולך לקרות עכשיו" 
את פשוט מחכה.
כמו ילדה טובה.

היד שלי נשלחת אלייך לאט,
מלטפת אותך לרגע,
ורק אז מגיעה הסטירה הראשונה.
ברורה. מדויקת. חדה.
לא מכאיבה 
מחזירה אותך הביתה.

כל הצליל הזה מהדהד לך בפנים.
הנשימה שלך משתנה.
העיניים שלך לא רואות 
אבל הגוף שלך כבר יודע:
את לא במקום בטוח.
את במקום הנכון.

אני לא צריך לצעוק.
לא צריך להסביר.
אני פשוט שם.
ואת כבר יודעת למי את שייכת.