לפני 4 חודשים. יום שבת, 18 באוקטובר 2025 בשעה 3:59
ניסיתי לפרוש.
באמת ניסיתי.
חשבתי שאפשר “להיות רגיל”
להתנתק מהעולם הזה, מהסטיות, מהשליטה.
לנהל יומן, לארוז רגשות, לא לחשוב כל היום על כאב, צייתנות, התמסרות.
חשבתי שזוגיות ונילית תעשה לי שקט.
אבל אז בא השקט הזה -
והוא לא הרגיש כמו רוגע.
הוא הרגיש כמו שתיקה רועמת.
לא שמעתי את הנשימות של הילדה שלי כשהיא כרועה מולי.
לא ראיתי את העיניים שלה מתמסרות.
לא הרגשתי את הלב שלי עובד.
הסתובבתי ימים שלמים חי-מת.
חי - כי הנשמתי, כי אכלתי, כי עבדתי.
מת - כי לא שלטתי.
והבנתי.
שליטה לא בורחים ממנה.
שליטה היא לא פנטזיה.
שליטה היא אני.
אז אם חשבתם שפרשתי, רק לקחתי אוויר.
חזרתי חד יותר, מדויק יותר, רעב יותר.
ואם את שם, כזו שיודעת לזהות אדון אמיתי גם בשתיקה
תדעי לזהות אותי עוד לפני שאת על 4.