אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מלך החומוס ומלכת האמבטיה

ביתינו כמרקחה
לפני 16 שנים. 11 בדצמבר 2008 בשעה 12:30

הנה שוב מתחיל הבוקר, שנינו שוב פוקחים עיניים
הנה שוב השיר שלך את מתעוררת לעולם
אני קם ראשון בינינו, יש דברים קטנים עדיין
בואי ונפתור אותם, כדי שיהיה מושלם

הנה שוב את מתמכרת, לרגשות ומספרת
שחלמת עליי בלילה, שהבאתי לך פרחים
נשיקות קטנות בבוקר, נשיקות קטנות בערב,
תסתכלי החוצה הנה, השמיים מאירים.

רק לפעמים באמצע צחוק, על הפנים
משתוללת כאן סופה, כמו באיסלנד
מה קורה לנו כשרע לנו בפנים?
את חוזרת מהכפור
אני בא חשוף באור
ומחבק אותך חיבוק שלא נגמר
ולוחש: "אלמלא היית כאן, אין לי שום מחר".

הנה שוב מתחיל הבוקר, הנה שוב פוקחים עיניים
אתה רחוק כמו סן-פרנסיסקו, את אומרת תתקרב
נשיקות קטנות בבוקר, אני מנשק לך ת'עיניים
ושואל תירצי קפה, ומתכוון לומר אני אוהב.

שלמה ארצי-איסלנד

000

לפני 16 שנים. 29 בנובמבר 2008 בשעה 20:28

איך אני שמח בשבילך,
ואיך אני עצוב בשבילי...
גוש בגרון.

מדהים איך על כל דבר כבר כתבו שיר:

Could it be any harder to say goodbye and without you,
Could it be any harder to watch you go, to face what's true
If I only had one more day

You left me with goodbye and open arms
A cut so deep I don't deserve
Well, you were always invincible in my eyes
The only thing against us now is time

I lie down and blind myself with laughter
Well, a quick fix of hope is what I'm needing
And how I wish that I could turn back the Years (not hours)
But I know I just don't have the power

Well, I'd jump at the chance,
We'd drink and we'd dance
And I'd listen close to your every word,
As if it's your last, well I know it's your last,
Cause today, oh, you're gone

Like sand on my feet,
The smell of sweet perfume
You stick to me forever, baby
I wish you didn't go
I wish you didn't go, I wish you didn't go away
To touch you again,
With life in your hands,
It couldn't be any harder...

Could it be any harder to live my life without you
....Could it be any harder, I'm all alone, I'm all alone


(the calling)

לפני 16 שנים. 8 בנובמבר 2008 בשעה 22:16

לא הצלחתי לעשות אותה אישה מאושרת.

וכמו שלא הצלחתי בזה אז- כך אני לא מצליח כעת בדיוק באותה משימה...

אין לי ולו דרך אחת לתקן את המצב, לסדר את העניינים.
אני כבר לא יכול לומר לה ש"הכל יהיה בסדר"
אני כבר לא הכותל, לא העוגן ולא המשענת.

כאילו כבו כל האורות שלה, שלי, שלנו, של העולם, של העתיד....

לא הצלחתי לעשות אותה מאושרת
לא אז - ולא עכשיו.

לפני 16 שנים. 6 בנובמבר 2008 בשעה 22:05

מתוך בחירה, מתוך השלמה כי זה הדבר הכי נכון לעשות .

מתוך הבנה שתמיד נשאר חברים הרי אין מי שינצח אותנו, אין מי שיפיל אותנו
אין מי שיכול לפרום את הקשר הכל כך חזק בו נקשרנו לפני מספר שנים.

מתוך ידיעה שאהיה תמיד בשבילו כשם שהוא יהיה תמיד בשבילי ולא משנה כמה רחוקים נהיה ,
לא משנה איפה נהיה , או עם מי נהיה..

מתוך רצון לתת אחד לשני את מרחב המחיה לו היינו זקוקים כל כך.

מתוך צורך להמשיך כל אחד בדרכו שלו, לפרוש כנפיים ולעוף לעבר מחוזות אחרים.

מתוך אהבה, המון אהבה

ופתאום להבין שזה לא יכול להיות...שאי אפשר, פשוט אי אפשר

איבדתי את זה שאהבה נפשי, איבדתי את החבר הכי טוב שלי,

תחושת תסכול...כעס...

(sade ברקע...דווקא השיר הזה מפיל אותי לקרשים - FUCK)


Pearls
Sade


there is a woman in somalia
scraping for pearls on the roadside
there's a force stronger than nature
keeps her will alive
this is how she's dying
she's dying to survive
don't know what she's made of
i would like to be that brave

she cries to the heaven above
there is a stone in my heart
she lives a life she didn't choose
and it hurts like brand
hurts like brand
there is a woman in somalia
the sun gives her no mercy
the same sky we lay under
burns her to the bone
long as afternoon shadows
it's gonna take her to get home
each grain carefully wrapped up
pearls for her little girl

hallelujah
hallelujah

she cries to the heaven above
there is a stone in my heart
she lives in a world she didn't choose
and it hurts like brandhurts like brand-new shoes

לפני 16 שנים. 1 באוגוסט 2008 בשעה 10:02

ציטוט מתוך ספר שקראתי:

"אחר כך הוא נע שוב. הוא מתרומם מעלי כמו שמש שנייה וממלא אותי באור ובחום.
אנחנו דבר והיפוכו: קשה מול רך, בהיר מול כהה, קדחתני מול שלו.
ואף על פי כן יש משהו בהתאמה בינינו, שגורם לי להבין שאף אחד מאיתנו לא היה לגמרי בסדר
בלעדי השני.
אנחנו טבעת מוביוס, רצף של שני גופים, סבך בלתי אפשרי."

(*טבעת מוביוס - היא תכשיט ייחודי המבוסס על האמת שאין הבדל בין פנים לחוץ. מסמל אחדות)


" אני גם מתרתחת מהר מדי ואני לוקחת לעצמי את כל השמיכה והאצבע השנייה שלי בכף הרגל
ארוכה יותר מהבוהן. השיער שלי עושה מה שהוא רוצה. חוץ מזה אני לגמרי יוצאת מדעתי לפני
מחזור. "אתה לא אוהב מישהו מפני שהוא מושלם", היא אומרת.
"אתה אוהב אותו למרות העובדה שהוא לא"......."


כל כך מתאים עכשיו...

לפני 16 שנים. 10 במאי 2008 בשעה 16:49

אצלך בעולם!

כל הלילה היינו תחת כישוף
כל הלילה גילינו סודות של הגוף

תני לי יד,
תני לי מקום
תני יד,
תני לי מקום אצלך בעולם
תני לי יד,
תני לי מקום
תני לי יד
תני לי מקום.

השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד
הם נוגעים בי, נוגעים בך
נוגעים עוד ועוד.

תני לי יד
תני לי מקום
תני יד,
תני לי מקום אצלך בעולם
תני לי יד,
תני לי מקום
תני לי יד
תני לי מקום.

זה אני מנגן לך
מנגן לך ניגון
זה אני שלוקח אותך לטיול.

תני לי יד
תני לי מקום
תני יד,
תני לי מקום אצלך בעולם
תני לי יד,
תני לי מקום
תני לי יד
תני לי מקום.



(מאיר בנאי)


לפני 16 שנים. 8 באפריל 2008 בשעה 18:04

חוזרת מיום עבודה מתיש, עייפה, כל כך עייפה

עבודה שמחייבת אותי להיות סופר-וומן, להנהיג ולתפקד בצורה הטובה ביותר, להיות לפעמים קשה אך באותה מידה להיות כמה שרק אפשר רכה וקשובה לעובדים תחתיי, עבודה שלוקחת ממני לא מעט אנרגיות ותשומת לב מירבית, עבודה שגורמת לי לא מעט פעמים להציג את עצמי מאחורי מסיכה כזאת או אחרת , לשמור על פסון גם כשקשה או עצוב.

ובסוף יום אני נכנסת לחממה הקטנה שלנו, למקום בו אני הכי מוגנת, הכי שייכת, המקום שהוא רק שלך ושלי, הפינה הקטנה בה אני מאפשרת לעצמי להיות הכי אני שרק אפשר, אי של שפיות בים הטירוף בו אנו חיים, האי שלנו.

והיום נכנסת לבית ריק כי אתה לא נמצא, (תגיע מאוחר יותר) ופתאום מוצאת את עצמי לבד, שקט לי מדי, יותר מדי.

מחשבות...

המון מילים נאמרו בתקופה האחרונה, אולי יותר מדי, אולי פחות מדי, אולי לא נאמרו בדרך בה הייתי רוצה שיאמרו, אולי לא בדרך שרציתי שישמעו.

מה היה קורה אילו פעלתי אחרת?
אילו התנסחתי אחרת?

ואולי הייתי שותקת?

האם היית באמת מצליח להבין את שקורה בתוכי?
האם היית מסוגל לשמוע את צעקת הכאב שמתחוללת בגופי?
האם היית מבין עד כמה הרצון שלי הוא חזק, עוצמתי?

אוהבת אותך,
אתה החבר הכי טוב שלי, המאהב שלי, הבן זוג שלי, העוגן שלי, האדון שלי
ואני זקוקה לך כשם שאני זקוקה לחמצן, לא מסוגלת לחשוב על העולם שלי מתקיים בשלמות ללא הנוכחות החזקה שלך, ללא החיוך שלך, המגע שלך והמבט שלך (גם ללא הקונצים והשוונצים שלך).
רוצה להזדקן איתך, לעבור איתך את מסע החיים הארוך והמפרך שיש לכל אחד מאיתנו, לצחוק איתך, לבכות איתך, פשוט להיות איתך, לרקוד את החיים, לחיות את החיים,להיות מאושרים, להקים משפחה, להמציא שמות מוזרים לילדים שעוד יבואו ולהתפקע מצחוק על כל שם שקופץ לנו לראש, לדמיין למי מאיתנו הם יהיו דומים ולצחוק על הפגמים של כל אחד מאיתנו...
עד כדי כך האהבה שלי חזקה כלפיך.

נסה להבין אותי, להיות קשוב לצרכים שלי כשם שאני רוצה ועושה הכל על מנת להיות קשובה לצרכים שלך איש שלי.

בטוחה שנצליח,
בטוחה שאפשר גם אחרת

אופטימית מידי?




לפני 16 שנים. 5 באפריל 2008 בשעה 8:44

אז ככה..
יש שתי דרכים להסתכל על זה,

דרך העיניים שלך
או, דרך העיניים שלי

ובינינו - דרך העיניים שלי זה הרבה יותר טוב,

אני אובייקטיבית (נראה לי)
המבט שלי ישיר ונוקב (יש שיגידו כי הוא נוקב מדי)
הראיה שלי חדה
אני כמעט ולא משפילה מבט
אני לא זקוקה למשקפיים בכדי להבחין בפרטים הקטנים/גדולים
מספיק לי מבט אחד בכדי לדעת מי או מה עומד מולי

ותאמין לי יקירי,

בשלושת השנים האחרונות, הסתכלתי לא מעט
אפילו העזתי ולעיתים רבות אף נגעתי, מששתי, טעמתי, הרחתי

אתה יודע,
בכדי לבחון משהו לפעמים צריך להתשתמש בכל החושים
ובינינו - כמו שכבר כתבתי בהתחלה החושים שלי חדים, אפילו חדים מאוד..

ואני אוהבת את מה ש"עומד" מולי עכשיו!

כל כך אוהבת..שעוזבת הכל עכשיו ובאה אליך....

לפני 16 שנים. 4 באפריל 2008 בשעה 14:33

יום שישי, 17:30 זמן ישראל:




בשעה טובה ומוצלחת הבית נקי (ואנחנו גמורים)

בפעם הבאה נוציא מכרז ל 12 עבדים.






לפני 16 שנים. 4 באפריל 2008 בשעה 11:24

יום שישי, 11:00, זמן ישראל:

מתעוררים ומתחילים לנקות את הבית...
סידור ארונות,
איסוף אשפה,
שטיפת כלים,




יום שישי, 14:30, זמן ישראל:

עדיין מנקים....

עבדי ניקיון יש הרבה, אבל אולי אפשר לרשום פטנט על שולטים שמנקים בעצמם.