עלילות אילונה

כמה שאני אוהבת להיות הקנבס שלו,

והוא פשוט אוהב לסמן אותי בלי סוף.

סופש בלעדיו ואני פשוט מתגעגעת, ונהנת מהסימנים שעליי.

האישה שלו 💜

כל יום אני סופרת את הדקות עד שהוא חוזר הביתה.
לא משנה כמה היום היה עמוס או מתיש, הרגע שהוא נכנס בדלת, הכל נרגע.

יש משהו בחיבוק שלו שמחזיר לי אוויר לריאות.
במבט שלו שמרגיש כמו בית.

אני מחכה לרגע שנהיה סוף סוף יחד,
שאוכל להישען עליו ולהרגיש הכי מוגנת בעולם.

כי לידו הלב שלי שקט. 

גבר של חיי 💜

יש משהו ממכר בידיעה שאני יכולה לגרום לו להשתוקק… רק עם צילום אחד קטן.
שהוא מדמיין.
שהוא מחכה לפעם הבאה שנהיה קרובים באמת.

אני אוהבת להיות ההפתעה שלו באמצע היום.
הפיתוי שלו בלילה.
והסוד הקטן שלו כשאף אחד אחר לא יודע מה אני שולחת לו.

האישה שלו 💜

אני לא אוהבת לישון בלעדיו.

לפניו לא נתתי לאף אחד לישון איתי כי זה משהו אינטימי, ואחריי אחת-עשרה שנים של נישואים גם דיי נמאס לישון עם מישהו.

אבל איתו הרגשתי שלמה ומוגנת מהשנייה הראשונה, וכבר בדייט הראשון שלנו ישנו ביחד ואני אשכרה ישנתי טוב.

אבל עכשיו יש לו מלא משמרות לילה וזה משגע אותי.

אני בלי קשר מתגעגעת אליו אחריי שעה שאני לא רואה אותו, ופה זה לילה שלם.

הדבר היחיד שמרגיע אותי בכל הסיפור הזה, שאנחנו מזדיינים מלאאא.

בואו נגיד שאנחנו עברנו את הסטטיסטיקה של הסטטיסטיקה של הזיונים מעל ומעבר כבר.

זוג בשנה הראשונה בקשר בממוצע מזדיין פעמיים עד שלושה בשבוע, אנחנו מזדיינים פעמיים עד ארבע ביום.

כשהוא חוזר ממשמרת לילה הוא משתמש בי, ובמהלך היום הוא שולח לי תמונה של הזין העומד שלו ואני רצה הביתה באמצע העבודה.

יש כאלו שלוקחים הפסקת אוכל, אני לוקחת הפסקת זין.

היום בבוקר הוא הגיע מהעבודה בשעה שבע וחצי.

אני תמיד שומעת אותו נכנס ותמיד מחכה שיבוא ויכניס את הזין שלו לתוכי.

הייתי קצת רדומה עדיין, שמעתי את הדלת של החדר נפתחת ואז הרגשתי את השמיכה יורדת ממני.

עברה לי צמרמורת נעימה בגוף כי ידעתי שהוא הולך להשתמש בי.

הוא שם אותי על ארבע, הוריד לי את התחתונים קצת רק שיהיה לו גישה לכוס שלי, הרטיב את הזין שלו עם רוק וחדר לתוכי.

התחיל לזיין אותי חזק ונעים, הידיים שלו תופסות לי חזק במותניים ומצמידות אותי אליו יותר ויותר עמוק.

אני גונחת בקול עייף שעדיין לא התעורר ונהנית מכל תנועה שלו בתוכי.

אני מרגישה אותו פועם בתוכי, ממלא אותי בזרע חם, יוצא ממני, מלביש לי את התחתונים חזרה ונשכב לידי.

אנחנו מקשקשים, צוחקים, מציקים אחד לשנייה, ואני מלטפת לו את הזין, נוגעת בו, מעבירה עליו את הציפורניים שלי.

אני אוהבת לגעת בו, אוהבת להרגיש את כולו, היד שלי עוטפת אותו, משחקת איתו, ולאט לאט אני מרגישה שהוא מתעורר שוב.

אני ממשיכה ללטף אותו והוא מתקשה עוד ועוד.

אני יורדת אליו עם הפה ומתחילה ללקק לו את הכיפה מסביב, לאט לאט מרטיבה אותו.

נשכבת על הגב, מורידה את התחתונים ומטפסת עליו, תופסת את הזין שלו ומשפדת את עצמי עליו, מכניסה אותו עמוק עד הסוף ומתחילה לרכב עליו ולזיין את עצמי.

אני אוהבת שהוא נהנה מהכוס שלי, מהרטיבות שלי.

הוא נוגע בי, תופס אותי, אני מגבירה את הקצב, רעשי רטיבות ממלאים את החדר ואני מתפוצצת לו על הזין, גומרת חזק עם גניחות, ואז הוא ממש שנייה אחריי ממלא אותי שוב בזרע.

וככה הלכתי לעבודה מסופקת, מאושרת ומלאה בזרע שלו.

האישה שלו 💜

שבוע טוב וזה ❤️

האישה שלו 💜

לא חשבתי שזה יקרה ככה.
לא חשבתי שאכיר אותו פה בכלוב.
לא חשבתי שאמצא פתאום, בלי הכנה, את אהבת חיי.
והנה זה קרה כאן ככה.
כאילו כל החיים הובילו לרגע הזה, לאדם הזה.
הוא לא עוד אהבה, הוא החצי השני שלי.
הוא חתיכה ממני שהייתה חסרה לי כל השנים,
משהו בנשמה שלי שידע לחכות עד שהוא יגיע.
וכשהוא הגיע, הכל הסתדר, הפחדים, הגעגועים, השקט.
אפילו הכאב קיבל משמעות.
יש לנו אהבה גדולה.
לא רגילה, לא שקטה, לא קטנה.
אהבה כזאת שמרעידה, שמפחידה, שמכריחה להרגיש עד הסוף.
אהבה שלא נותנת לי להעמיד פנים שאני חזקה כשאני לא.
אהבה שרואה אותי עירומה מבפנים, ובוחרת בי בכל פעם מחדש.
ויש רגעים קשים.
יש תקופות שאני קשה, במיוחד לעצמי.
קשה לי להאמין שמישהו יכול לאהוב אותי ככה.
קשה לי להרגיש ראויה לאהבה כל כך גדולה.
ואז אני בורחת.
לא פיזית. בלב.
מחפשת סיבות לריב, לדחוף, להרחיק.
כאילו אם אכאיב לפני, זה יכאב פחות כשילך.
אבל הוא לא הולך.
הוא לא נותן לי לברוח.
הוא מחזיק את הקשר שלנו חזק, מחזיק אותי חזק,
גם כשאני מתפרקת, גם כשאני צורחת בלי מילים.
הוא יודע מי אני באמת.
הוא יודע כמה אני אוהבת אותו,
גם כשאני שוכחת את זה בעצמי.
אני מתגעגעת אליו גם כשהוא לידי.
אפילו שהוא מטר ממני, הלב שלי מחפש אותו.
אני לא יכולה לדמיין חיים בלעדיו.
העולם בלי היד שלו, בלי הקול שלו, בלי הנשימה שלו לידי
מרגיש ריק.
כל מה שאני רוצה זה אותנו.
כמו שאנחנו עכשיו.
אהבה בלי גבולות.
חיבוקים שלא נגמרים.
נשיקות שמבטיחות בית.
גוף בגוף, לב בלב, בלי פחד, בלי משחקים.
להיות איתו, להרגיש אותו, לדעת שאני שייכת, והוא שייך לי.
אני רוצה להיות הסיבה לחיוך שלו.
המקום שהוא נרגע בו.
החום שלו בסוף יום קשה.
האישה שלו, לא רק במילים,
בחיים, בבחירה, בנשימה.
זו אהבה גדולה.
אהבה של פעם בחיים.
כזו שלא מחליפים, שלא בורחים ממנה באמת,
כזו שנשארים בה גם כשקשה, דווקא כשקשה.
ואני יודעת, עמוק בפנים, שחיכיתי לו כל החיים.
ושאני רוצה אותו, לכל החיים.

האישה שלו 💜

החדר סגור.
אוויר דחוס כמו חלל עבודה שאין בו מקום לטעויות.
אני שוכבת על מיטה במרכז כי שם הציבו אותי.
לא שואלת למה.
לא צריכה הסבר.
המיקום שלי ברור כמו הוראה טכנית.
הם סביבי, קבוצה של גברים.
אני נבדקת, מוערכת, מותאמת.
לא כגוף, כמשאב.
מזיזים אותי מעט, נוגעים, מלטפים.
מנשקים, חודרים.
עוצרים, מתחלפים וממשיכים.
אני משתפת פעולה לא כי ביקשו,
אלא כי כך המערכת עובדת.
ומהצד הוא עומד.
לא כחלק מהמעגל, אלא מעליו.
הוא לא צריך לזוז.
לא צריך לאשר בקול.
המבט שלו הוא האישור.
הנוכחות שלו היא הפיקוח.
הוא יודע שאני שם כי זה התפקיד שלי.
אני יודעת שהוא בחר לא לעצור, וזה ההסכם.
אני לא מתפרקת.
אני מתרוקנת.
משאירה רק מה שצריך כדי לתפקד.
אני לא אובייקט שלהם, אני אובייקט שלו,
שמוצב זמנית לשימוש של אחרים, תחת השליטה שלו.
השליטה לא מתבטאת במה שקורה סביבי.
היא במה שהוא לא עושה.
לא מתקרב.
לא מגן.
לא מתערב.

אין על ציצי לפני מחזור/במחזור מלא ויפה.

האישה שלו 💜

הוא פשוט מטריף אותי.
אני אוהבת להזדיין איתו.
אני רוצה להזדיין איתו בלי סוף.
לא בקטע עדין, בקטע רעב.
אני תמיד רעבה אליו לגוף שלו, לזין שלו.
אנחנו מזדיינים כל יום(לפעמים פעמיים ושלושה), ושאני אומרת מזדיינים אני מתכוונת לזה, סקס מטורף, פרוע, חזק, ומלוכלך כמו שאנחנו אוהבים.
ועדיין הגוף שלי מתעקש שזה לא מספיק.
שאני רוצה עוד ממנו, עוד קרבה, עוד טירוף, עוד להיות עטופה בו בלי גבולות.
יש בי משהו שלא נרגע לידו.
משהו שנפתח, נמס, נכנע לרצון.
אני רוצה אותו קרוב, צמוד, נוגע, מנשק, מחבק.
לא לרגע, לא לפרק זמן,
אלא לתמיד, לכל החיים. כי ככה אני בוחרת. כל יום.
להיות המקום שהוא חוזר אליו.
הרצון שלא נרגע.
התשוקה שלא נגמרת.
החשק שלא יודע שובע.

האישה שלו 💜

האישה שלו 💜