עלילות אילונה

ההתמסרות שלי לא נבנית לאט.
היא מגיעה מההתחלה במאתיים אחוז.
אני נותנת מעצמי הכול.
את כולי.
בלי משחקים, בלי חצי דרך.
הגבר שמולי לא צריך לשכנע,
לא צריך למשוך,
לא צריך לבקש.
הוא רק צריך לקחת.
ולהחזיק בזה.
לא להזניח.
לא לזלזל.
לתת לי את מה שאני צריכה
כדי להרגיש שייכת,
כדי להרגיש שלו באמת.
אבל יש דברים קטנים ביומיום.
מילים שלא נאמרות.
חוסר נוכחות.
בחירות קטנות.
הם פוגעים בי לאט,
הם פשוט הורגים לי את ההתמסרות.
אני תמיד מתחילה במאתיים אחוז.
ומשם, הכול בידיים שלך.
אם אתה בוחר לזרוק על זה זין,
אני לא נלחמת.
אני לא מבקשת.
אני פשוט נכבית.
וכשההתמסרות שלי נכבית,
היא נכבית יחד איתי.
וברגע שזה מת,
אין דרך חזרה.
לא משנה מה תעשה.
לא משנה כמה תנסה.
יש דברים
שכשהם מתים,
הם לא חוזרים לעולם.

מחר בבוקר הייתי אמורה להיות על טיסה למוסקבה אבל לא... אלעל החליטו שלא מגיע לי לטוס עדיין ודחו לי את הטיסה לעוד יומיים והרסו לי מלא תוכניות .

אבל לפחות יש לי לק חדש ועגילים חדשים.

האישה שלו 💜

זהו.

האישה שלו 💜

יאמי

אני מאוהבת קשות !!

כאב למות מזל שיש משחה מרדימה של רוסים 

מצד אחד זמן קצר, מצד שני מרגיש כאילו עברתי איתך חיים שלמים.
אני מסתכלת על כל מה שעברנו בדרך הזאת, הרגשות, הפחדים, התשוקה, הקרבה,ההתרסקויות הקטנות והחיבוקים שהחזירו אותי לעצמי, ואני מבינה כמה אתה הפכת להיות מרכז של כל מה שאני מרגישה.
לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה.
לא ידעתי שאפשר לרצות ככה.
לא ידעתי כמה הגוף שלי והלב שלי יתמכרו אליך מהר כל כך.
אתה הגבר הראשון שאי פעם גרם לי לרצות בית, עתיד, משפחה.
הגבר הראשון שהלב שלי נפתח אליו באמת, בלי מסכות, בלי מגננות, בלי משחקים.
אני איתך כמו שאני.
פשוט אני.
ואתה…
אתה האהבה שלי, החבר שלי, השקט שלי, והסערה שלי באותו נשימה.
בחצי שנה הזאת היו רגעים שעצרו לי את הנשימה.
הרגעים שאתה תופס אותי קרוב, מנשק אותי כאילו אני הדבר הכי חשוב בעולם.
הרגעים שאתה מפשיט אותי במבט אחד ואני נהיית רטובה רק מזה שאתה מסתכל עליי כאילו אני שלך.
רגעים שאתה מזיין אותי חזק ואני מרגישה סוף סוף שייכת, עטופה, מוחזקת במקום שאני צריכה להיות בו.
ויש גם את הרגעים הפחות נוצצים…
הרגעים שאני מפחדת לאבד אותך, מפחדת לא להיות מספיק.
מפחדת שיום אחד תקום ותבין שמגיע לך מישהי יותר “נורמלית”, פחות סוערת, פחות רעבה, פחות אני.
הרגעים שבהם אני שואלת את עצמי אם אתה תצליח באמת לעמוד בקצב שלי, הרגשי, המיני, הפנטזיות, העומק.
הרגעים שמתעורר בי הפחד לסגור את עצמי כמו שסגרתי את עצמי פעם.
אבל האמת?
כל יום מחדש אתה מוכיח לי שלא באת ללכת.
שאתה רוצה אותי.
שאתה אוהב אותי.
שאני שלך בדרך הכי נקייה והכי מלוכלכת שיש.
בחצי שנה הזאת פתחתי איתך את כל המקומות הכי עדינים שלי, החלומות, הפנטזיות, הרצונות הכבדים שאף פעם לא העזתי להגיד בקול.
הכאב, התשוקה, ההשתוקקות, השליטה שאני רוצה להרגיש, השייכות שאני צריכה.
וכל פעם שאתה מחבק ולא בורח, הלב שלי מתפוצץ מהאהבה הזאת.
אתה הבית שלי, אהבה שלי.
הגבר שאני רוצה לתת לו הכל.
הגבר שאני רוצה לגדול איתו, להישען עליו, להתמסר אליו, להשתגע איתו, להיבנות איתו.
חצי שנה של אהבה, תשוקה, מלחמות קטנות וניצחונות גדולים.
חצי שנה של “אנחנו”.
ואני רק רוצה עוד.
עוד מהנשיקות שלך.
עוד מהחיבוק שלך.
עוד מהלילות שאתה ממלא אותי ואני מרגישה שלך.
עוד מהבוקר שאתה מסתכל עליי ואני יודעת שלא טעיתי כשבחרתי בך.
חצי שנה, אהבה שלי.
ואני כבר לא מדמיינת את החיים שלי בלי זה.
בלי אותך.
בלי אנחנו.

אהבה הכי גדולה שלי 💜

יצאתי סקסית מהמקלחת אז הייתי חייבת לשתף 

נקייה סקסית וקצת חרמנית 

תהנו ❤️

האישה שלו 💜

תוצאות נעימי ❤️

אוהבת אותו כל כך 

האישה שלו 💜

כל אחד והנעימי שלו 😍

האישה שלו 💜

אתמול היה לי יום מעצבן.
העובדים עיצבנו אותי, לא עמדו בדרישות שלי, והגעתי למצב שאני עושה הכל לבד.

בחנות חיות זה אומר לשבור את הגב באמת.
הייתי עצבנית ברמות.

ואצלי, העצבים תמיד מוציאים איזו חרמנות מוזרה, כזאת שאני מצד אחד רוצה שיפרקו אותי, ומצד שני רוצה שמישהו יפנק אותי וידאג לי.

רציתי לפרוק. רציתי לשחרר. רציתי רגע שיגרום לי להרגיש חיה.

כבר באתי לכתוב פוסט עם גיפים שממש תיארו את מה שרציתי באותו רגע… ואז נזכרתי, הוא בבית.

הוא ישן לפני משמרת לילה, ואני גם ככה צריכה להעיר אותו. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה בדיוק הזמן שהוא צריך לקום.

עליתי הביתה באמצע העבודה.

התפשטתי.

לא רציתי חפוז, רציתי לפרוק את כל העצבים שלי עליו. רציתי להרגיש אותו. רציתי את הרגע הזה בשבילי.

נכנסתי לחדר.

הוא ישן, נוחר קלות.

נישקתי אותו והוא ליטף אותי, והבין שאני ערומה.

הורדתי ממנו את השמיכה, את התחתונים, התחלתי לנשק אותו ירדתי לזין שלו, התחלתי ללקק אותו את הביצים.

הזין שלו התקשה לי בפה הרטבתי אותו טוב טוב.
ואז עליתי עליו החדרתי את הזין שלו לתוכי, והתחלתי לרכב חזק, מהר.

הרגשתי איך כל העצבים נמסים.

בדיוק כמו שהייתי צריכה.

גמרנו ביחד חזק, בצעקות, בעונג.

אחרי שסיימנו, נכנסנו למקלחת, רק שם הוא שאל איך בכלל הוא הגיע למקלחת..וצחקנו.

התלבשתי וירדתי חזרה לעבוד, רגועה, מסופקת, וכל הבעיות שהיו לי פתאום הרגישו ממש קטנות.
ועכשיו השאלה שעלתה לי:

אני נחשבת לזונה אם משלמים לי בזמן שאני מזדיינת?

האישה שלו 💜