עלילות אילונה

כל יום אני מחכה לרגע הזה,
לרגע שבו היום נגמר ואני חוזרת אליו.
להרגיש שוב את הידיים שלו סביבי,
להיות קטנה בתוך הזרועות שלו,
להניח את הראש על החזה שלו ולתת לכל העולם להיעלם.
כל הדאגות, כל הרעש של היום, פשוט נעלמים.
ורק הוא נשאר.
החום שלו, הריח שלו, הדרך שבה הוא מחזיק אותי קרובה.
יש משהו עמוק בידיעה הזאת,
שאני שלו.
שהמקום שלי הוא שם,
בין הידיים שלו,
נמסה לאט בתוך האהבה שלו.
וכל יום מחדש
אני רק מחכה לרגע שבו אוכל לחזור אליו
ולהיות שוב שלו לגמרי.

האישה שלו 💜

כמה שאני אוהבת להיות הקנבס שלו,

והוא פשוט אוהב לסמן אותי בלי סוף.

סופש בלעדיו ואני פשוט מתגעגעת, ונהנת מהסימנים שעליי.

האישה שלו 💜

כל יום אני סופרת את הדקות עד שהוא חוזר הביתה.
לא משנה כמה היום היה עמוס או מתיש, הרגע שהוא נכנס בדלת, הכל נרגע.

יש משהו בחיבוק שלו שמחזיר לי אוויר לריאות.
במבט שלו שמרגיש כמו בית.

אני מחכה לרגע שנהיה סוף סוף יחד,
שאוכל להישען עליו ולהרגיש הכי מוגנת בעולם.

כי לידו הלב שלי שקט. 

גבר של חיי 💜

אני לא אוהבת לישון בלעדיו.

לפניו לא נתתי לאף אחד לישון איתי כי זה משהו אינטימי, ואחריי אחת-עשרה שנים של נישואים גם דיי נמאס לישון עם מישהו.

אבל איתו הרגשתי שלמה ומוגנת מהשנייה הראשונה, וכבר בדייט הראשון שלנו ישנו ביחד ואני אשכרה ישנתי טוב.

אבל עכשיו יש לו מלא משמרות לילה וזה משגע אותי.

אני בלי קשר מתגעגעת אליו אחריי שעה שאני לא רואה אותו, ופה זה לילה שלם.

הדבר היחיד שמרגיע אותי בכל הסיפור הזה, שאנחנו מזדיינים מלאאא.

בואו נגיד שאנחנו עברנו את הסטטיסטיקה של הסטטיסטיקה של הזיונים מעל ומעבר כבר.

זוג בשנה הראשונה בקשר בממוצע מזדיין פעמיים עד שלושה בשבוע, אנחנו מזדיינים פעמיים עד ארבע ביום.

כשהוא חוזר ממשמרת לילה הוא משתמש בי, ובמהלך היום הוא שולח לי תמונה של הזין העומד שלו ואני רצה הביתה באמצע העבודה.

יש כאלו שלוקחים הפסקת אוכל, אני לוקחת הפסקת זין.

היום בבוקר הוא הגיע מהעבודה בשעה שבע וחצי.

אני תמיד שומעת אותו נכנס ותמיד מחכה שיבוא ויכניס את הזין שלו לתוכי.

הייתי קצת רדומה עדיין, שמעתי את הדלת של החדר נפתחת ואז הרגשתי את השמיכה יורדת ממני.

עברה לי צמרמורת נעימה בגוף כי ידעתי שהוא הולך להשתמש בי.

הוא שם אותי על ארבע, הוריד לי את התחתונים קצת רק שיהיה לו גישה לכוס שלי, הרטיב את הזין שלו עם רוק וחדר לתוכי.

התחיל לזיין אותי חזק ונעים, הידיים שלו תופסות לי חזק במותניים ומצמידות אותי אליו יותר ויותר עמוק.

אני גונחת בקול עייף שעדיין לא התעורר ונהנית מכל תנועה שלו בתוכי.

אני מרגישה אותו פועם בתוכי, ממלא אותי בזרע חם, יוצא ממני, מלביש לי את התחתונים חזרה ונשכב לידי.

אנחנו מקשקשים, צוחקים, מציקים אחד לשנייה, ואני מלטפת לו את הזין, נוגעת בו, מעבירה עליו את הציפורניים שלי.

אני אוהבת לגעת בו, אוהבת להרגיש את כולו, היד שלי עוטפת אותו, משחקת איתו, ולאט לאט אני מרגישה שהוא מתעורר שוב.

אני ממשיכה ללטף אותו והוא מתקשה עוד ועוד.

אני יורדת אליו עם הפה ומתחילה ללקק לו את הכיפה מסביב, לאט לאט מרטיבה אותו.

נשכבת על הגב, מורידה את התחתונים ומטפסת עליו, תופסת את הזין שלו ומשפדת את עצמי עליו, מכניסה אותו עמוק עד הסוף ומתחילה לרכב עליו ולזיין את עצמי.

אני אוהבת שהוא נהנה מהכוס שלי, מהרטיבות שלי.

הוא נוגע בי, תופס אותי, אני מגבירה את הקצב, רעשי רטיבות ממלאים את החדר ואני מתפוצצת לו על הזין, גומרת חזק עם גניחות, ואז הוא ממש שנייה אחריי ממלא אותי שוב בזרע.

וככה הלכתי לעבודה מסופקת, מאושרת ומלאה בזרע שלו.

האישה שלו 💜

לא חשבתי שזה יקרה ככה.
לא חשבתי שאכיר אותו פה בכלוב.
לא חשבתי שאמצא פתאום, בלי הכנה, את אהבת חיי.
והנה זה קרה כאן ככה.
כאילו כל החיים הובילו לרגע הזה, לאדם הזה.
הוא לא עוד אהבה, הוא החצי השני שלי.
הוא חתיכה ממני שהייתה חסרה לי כל השנים,
משהו בנשמה שלי שידע לחכות עד שהוא יגיע.
וכשהוא הגיע, הכל הסתדר, הפחדים, הגעגועים, השקט.
אפילו הכאב קיבל משמעות.
יש לנו אהבה גדולה.
לא רגילה, לא שקטה, לא קטנה.
אהבה כזאת שמרעידה, שמפחידה, שמכריחה להרגיש עד הסוף.
אהבה שלא נותנת לי להעמיד פנים שאני חזקה כשאני לא.
אהבה שרואה אותי עירומה מבפנים, ובוחרת בי בכל פעם מחדש.
ויש רגעים קשים.
יש תקופות שאני קשה, במיוחד לעצמי.
קשה לי להאמין שמישהו יכול לאהוב אותי ככה.
קשה לי להרגיש ראויה לאהבה כל כך גדולה.
ואז אני בורחת.
לא פיזית. בלב.
מחפשת סיבות לריב, לדחוף, להרחיק.
כאילו אם אכאיב לפני, זה יכאב פחות כשילך.
אבל הוא לא הולך.
הוא לא נותן לי לברוח.
הוא מחזיק את הקשר שלנו חזק, מחזיק אותי חזק,
גם כשאני מתפרקת, גם כשאני צורחת בלי מילים.
הוא יודע מי אני באמת.
הוא יודע כמה אני אוהבת אותו,
גם כשאני שוכחת את זה בעצמי.
אני מתגעגעת אליו גם כשהוא לידי.
אפילו שהוא מטר ממני, הלב שלי מחפש אותו.
אני לא יכולה לדמיין חיים בלעדיו.
העולם בלי היד שלו, בלי הקול שלו, בלי הנשימה שלו לידי
מרגיש ריק.
כל מה שאני רוצה זה אותנו.
כמו שאנחנו עכשיו.
אהבה בלי גבולות.
חיבוקים שלא נגמרים.
נשיקות שמבטיחות בית.
גוף בגוף, לב בלב, בלי פחד, בלי משחקים.
להיות איתו, להרגיש אותו, לדעת שאני שייכת, והוא שייך לי.
אני רוצה להיות הסיבה לחיוך שלו.
המקום שהוא נרגע בו.
החום שלו בסוף יום קשה.
האישה שלו, לא רק במילים,
בחיים, בבחירה, בנשימה.
זו אהבה גדולה.
אהבה של פעם בחיים.
כזו שלא מחליפים, שלא בורחים ממנה באמת,
כזו שנשארים בה גם כשקשה, דווקא כשקשה.
ואני יודעת, עמוק בפנים, שחיכיתי לו כל החיים.
ושאני רוצה אותו, לכל החיים.

האישה שלו 💜

הוא פשוט מטריף אותי.
אני אוהבת להזדיין איתו.
אני רוצה להזדיין איתו בלי סוף.
לא בקטע עדין, בקטע רעב.
אני תמיד רעבה אליו לגוף שלו, לזין שלו.
אנחנו מזדיינים כל יום(לפעמים פעמיים ושלושה), ושאני אומרת מזדיינים אני מתכוונת לזה, סקס מטורף, פרוע, חזק, ומלוכלך כמו שאנחנו אוהבים.
ועדיין הגוף שלי מתעקש שזה לא מספיק.
שאני רוצה עוד ממנו, עוד קרבה, עוד טירוף, עוד להיות עטופה בו בלי גבולות.
יש בי משהו שלא נרגע לידו.
משהו שנפתח, נמס, נכנע לרצון.
אני רוצה אותו קרוב, צמוד, נוגע, מנשק, מחבק.
לא לרגע, לא לפרק זמן,
אלא לתמיד, לכל החיים. כי ככה אני בוחרת. כל יום.
להיות המקום שהוא חוזר אליו.
הרצון שלא נרגע.
התשוקה שלא נגמרת.
החשק שלא יודע שובע.

האישה שלו 💜

רציתי לעצור רגע ולהגיד תודה.

תודה על זה שהכרתי אותך.

לא חיפשתי ניסים,
אבל אתה נכנסת לחיים שלי
והפכת אותם לשקטים יותר, בטוחים יותר, טובים יותר.

אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
לא בגלל רגע אחד גדול,
אלא בגלל היום יום.
בגלל הנוכחות, הדאגה,
והדרך שבה אתה רואה אותי כמו שאני באמת.

לידך אני מרגישה בבית.
אהובה.
מובנת.
רגועה.

הלב שלי יודע כמה מזל יש לי.
כמה לא מובן מאליו להכיר אדם כזה,
לאהוב אותו,
ולבחור בו כל יום מחדש.

תודה שאתה מי שאתה.
תודה שאתה בחיים שלי.
ותודה על אהבה שהיא פשוט… אהבה

תודה לך אהבה שלי .

האישה שלו 💜

מצד אחד זמן קצר, מצד שני מרגיש כאילו עברתי איתך חיים שלמים.
אני מסתכלת על כל מה שעברנו בדרך הזאת, הרגשות, הפחדים, התשוקה, הקרבה,ההתרסקויות הקטנות והחיבוקים שהחזירו אותי לעצמי, ואני מבינה כמה אתה הפכת להיות מרכז של כל מה שאני מרגישה.
לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה.
לא ידעתי שאפשר לרצות ככה.
לא ידעתי כמה הגוף שלי והלב שלי יתמכרו אליך מהר כל כך.
אתה הגבר הראשון שאי פעם גרם לי לרצות בית, עתיד, משפחה.
הגבר הראשון שהלב שלי נפתח אליו באמת, בלי מסכות, בלי מגננות, בלי משחקים.
אני איתך כמו שאני.
פשוט אני.
ואתה…
אתה האהבה שלי, החבר שלי, השקט שלי, והסערה שלי באותו נשימה.
בחצי שנה הזאת היו רגעים שעצרו לי את הנשימה.
הרגעים שאתה תופס אותי קרוב, מנשק אותי כאילו אני הדבר הכי חשוב בעולם.
הרגעים שאתה מפשיט אותי במבט אחד ואני נהיית רטובה רק מזה שאתה מסתכל עליי כאילו אני שלך.
רגעים שאתה מזיין אותי חזק ואני מרגישה סוף סוף שייכת, עטופה, מוחזקת במקום שאני צריכה להיות בו.
ויש גם את הרגעים הפחות נוצצים…
הרגעים שאני מפחדת לאבד אותך, מפחדת לא להיות מספיק.
מפחדת שיום אחד תקום ותבין שמגיע לך מישהי יותר “נורמלית”, פחות סוערת, פחות רעבה, פחות אני.
הרגעים שבהם אני שואלת את עצמי אם אתה תצליח באמת לעמוד בקצב שלי, הרגשי, המיני, הפנטזיות, העומק.
הרגעים שמתעורר בי הפחד לסגור את עצמי כמו שסגרתי את עצמי פעם.
אבל האמת?
כל יום מחדש אתה מוכיח לי שלא באת ללכת.
שאתה רוצה אותי.
שאתה אוהב אותי.
שאני שלך בדרך הכי נקייה והכי מלוכלכת שיש.
בחצי שנה הזאת פתחתי איתך את כל המקומות הכי עדינים שלי, החלומות, הפנטזיות, הרצונות הכבדים שאף פעם לא העזתי להגיד בקול.
הכאב, התשוקה, ההשתוקקות, השליטה שאני רוצה להרגיש, השייכות שאני צריכה.
וכל פעם שאתה מחבק ולא בורח, הלב שלי מתפוצץ מהאהבה הזאת.
אתה הבית שלי, אהבה שלי.
הגבר שאני רוצה לתת לו הכל.
הגבר שאני רוצה לגדול איתו, להישען עליו, להתמסר אליו, להשתגע איתו, להיבנות איתו.
חצי שנה של אהבה, תשוקה, מלחמות קטנות וניצחונות גדולים.
חצי שנה של “אנחנו”.
ואני רק רוצה עוד.
עוד מהנשיקות שלך.
עוד מהחיבוק שלך.
עוד מהלילות שאתה ממלא אותי ואני מרגישה שלך.
עוד מהבוקר שאתה מסתכל עליי ואני יודעת שלא טעיתי כשבחרתי בך.
חצי שנה, אהבה שלי.
ואני כבר לא מדמיינת את החיים שלי בלי זה.
בלי אותך.
בלי אנחנו.

אהבה הכי גדולה שלי 💜

תוצאות נעימי ❤️

אוהבת אותו כל כך 

האישה שלו 💜