עלילות אילונה

ההתמסרות שלי לא נבנית לאט.
היא מגיעה מההתחלה במאתיים אחוז.
אני נותנת מעצמי הכול.
את כולי.
בלי משחקים, בלי חצי דרך.
הגבר שמולי לא צריך לשכנע,
לא צריך למשוך,
לא צריך לבקש.
הוא רק צריך לקחת.
ולהחזיק בזה.
לא להזניח.
לא לזלזל.
לתת לי את מה שאני צריכה
כדי להרגיש שייכת,
כדי להרגיש שלו באמת.
אבל יש דברים קטנים ביומיום.
מילים שלא נאמרות.
חוסר נוכחות.
בחירות קטנות.
הם פוגעים בי לאט,
הם פשוט הורגים לי את ההתמסרות.
אני תמיד מתחילה במאתיים אחוז.
ומשם, הכול בידיים שלך.
אם אתה בוחר לזרוק על זה זין,
אני לא נלחמת.
אני לא מבקשת.
אני פשוט נכבית.
וכשההתמסרות שלי נכבית,
היא נכבית יחד איתי.
וברגע שזה מת,
אין דרך חזרה.
לא משנה מה תעשה.
לא משנה כמה תנסה.
יש דברים
שכשהם מתים,
הם לא חוזרים לעולם.