רטיבות.
איזו מילה
היא מתחילה בגוף, אבל נוגעת עמוק בנשמה.
הרטיבות הנשית הזו, זו שמבעבעת מבפנים, היא שפה עתיקה שהגוף מדבר בה כשאין צורך במילים.
היא מגיעה כשאני נפתחת. כשאני מרשה לעצמי להרגיש.
כשנוגעים בי במקומות הנכונים, מביטים לי בעיניים ורואים אותי באמת.
היא מופיעה כשאני נחשפת, כשאני מרשה לעצמי להיות חייתית, פראית, משוחררת.
היא התשוקה שמגיעה מבפנים. החרמנות שמתפשטת לי בגוף, מדגדגת לי בבטן התחתונה ומרטיבה לי את התחתונים.
זו אש שמתחילה בניצוץ קטן, במבט, במילה, בנשימה קרובה לאוזן – ומתפשטת כמו להבה שלא ניתן לעצור.
אבל יש בה גם רכות. עדינות.
רטיבות שמגיעה כשאני מחוברת לעצמי, לאנרגיה הנשית שלי.
כשהלב שלי פתוח והגוף שלי נענה.
אני לומדת לחגוג את הרטיבות הזו. להפסיק להתבייש בה.
כי הרטיבות שלי היא ביטוי לעונג, לתשוקה, לעוצמה הנשית שלי.
וזה כל כך מחרמן להיות אישה שיודעת להתחבר לגוף שלה.
רטיבות היא הצהרה שאני חיה, שאני מרגישה, שאני מתמסרת.
וזה פאקינג מדהים.