היי לפעמים היו קטעים שבאמת קרו לי ולפעמים דברים מהראש אני אתן לכם לנחש לבד ואני גם לא אכחיש או אאשר . בהצלחה לכל המשתתפים 😉
אני אומרת לך לשבת על המיטה. הקול שלי רגוע, אבל יש בו פקודה ברורה. אתה מרגיש את זה — שאתה כבר לא בשליטה. אתה מתיישב כמו ילד טוב, ואני לוקחת את החבלים שלי, קרים, רכים, אבל עם הבטחה חמה של משהו הרבה יותר עמוק.
אני מתחילה לקשור אותך — כל קשר מדויק, לוחץ בדיוק במקום הנכון. אני קושרת את הידיים שלך מאחורי הגב, אחר כך את הרגליים, מפסקת אותך כמו שאני רוצה. אתה חשוף לגמרי, אין לך לאן לברוח. אני מסתובבת סביבך, בוחנת אותך, נותנת לך להרגיש כל מבט, כל מגע קטן שאני בוחרת לתת.
אני שולחת את הידיים שלי על הגוף שלך, שורטת אותך קלות, ואז לוחשת לך: “מכאן והלאה, אתה רק שלי. תבקש רשות אפילו לנשום עמוק.”
אני יורדת על הברכיים בין הרגליים שלך, מחזיקה אותך חזק בירכיים, מתחילה ללקק אותך באיטיות. אני לא ממהרת. אני רוצה להרגיש אותך מתפתל מהציפייה. אני מנשקת את הירך שלך, מלקקת את הקווים של המתח בגוף שלך, עוברת לביצים שלך — הפה שלי רך, אבל הנשימות שלי כבדות. אני מוצצת אותן בעדינות בזמן שהעיניים שלי נעוצות בשלך, רואה כמה אתה נמס.
כשהלשון שלי סוף סוף מגיעה לזין שלך, אני נותנת רק ליקוק אחד, ואז עוצרת. מחייכת. נותנת סטירה קטנה לכיפה עם הלשון שלי. ואז עוד אחת. אתה נאנח — אבל אתה לא יכול לגעת בי, לא יכול לזוז. רק להרגיש. רק להתמסר.
אני מטפסת עליך, מתיישבת לך על הירך, מקרבת את הפנים שלי אליך עד שהשפתיים שלי כמעט נוגעות בשפתיים שלך, ואז לוחשת: “אתה תבכה מרוב תשוקה לפני שאני אתן לך לגמור.” ואז שוב נעלמת בין הרגליים שלך, למצוץ, לשחק, לשבור אותך לאט.
אתה שלי. קשור, פתוח, מוכן. ואני הולכת לעשות ממך יצירת אמנות של הנאה.
כן , אני אומנם אוהבת יותר לקבל פקודות אבל בל גם נהנית מלתת .

