לפני 18 שנים. 27 באוגוסט 2006 בשעה 20:45
08072006
יש ימים שלא עבר בהם דבר שהנשימה סטטית והרצון עומד מלכת
יש ימים שכלום הוא דיגלם
אני משדלת לזכור הטוב בדרכו אלי בכל צורה שיבחר אכבד אותו בלב שלם ואקח אותו על כתפי בגאווה.
אני מוכנה ואני יודעת שאני מוכנה וזה מה שגורם לי כאב ציפייה
הכאב שבציפייה הוא הכאב הקר ביותר כמו מכת קור או מכה יבשה
כאב שספק ממה חטפת אותו ומה הוא מסמל בגוף.כאב שאני לא יודעת עם יעבור ועם נכון בלבי לחלום שיגמר. כאב שלעולם לא מתרגלים לגמרי לנוכחותו ורוצים תמיד שיגמר כאב הציפייה. עדיף לשתוק.
27082006
ממחר אני מזכירה
לעצמי
