זה עניין ידוע בפסיכואנליזה שהפנטזיות משמשות לנו מרחב לחלום לחשוב ולבקש להגשים את כל מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו בחיים היומיומיים. מספרים תמיד על הנשלטים שבחיי היום יום שלהם הם לרוב מנהלים בכירים או אנשים חשובים בחברה. כשהפנטזיה שלהם להיות נשלטים ונרמסים על ידי אישה חזקה היא דרך בטוחה ומבוקרת להגשים את מה שהם הכי מפחדים ממנו ביום יום, להיות חלשים ונרמסים. וכשנגמר הסשן הם חוזרים לחיים שלהם מרוצים.
אם נשאל אותם בדרך הביתה כשהם נוסעים לבתים הרגועים שלהם האם הם היו רוצים להיות נשלטים גם בבית, הרבה מהם היו עונים לנו שכן אבל יודעים שזה לא מתאפשר. בפועל מה שידוע לנו זה שפנטזיות תמיד גורלן לאכזב. כולנו מכירים את התחושה ביום ההולדת שציפינו לו כל כך אבל לא קיבלנו בדיוק את המתנות שרצינו, או שאורחים שרצינו שיגיעו לא הגיעו, וכו'. משהו שם תמיד ישאר חסר. מתוך הסיבה הזו אם מחליטים לקחת את העמדה ה-bdsmמית לחיים עצמם, תמיד יש שמה משהו שלא מספק עד הסוף. השולט לא יודע בדיוק לומר את הדברים הנכונים ברגע הנכון, הנשלטת החליטה לעזוב שבוע לפני שהגיע הפלוגר החדש 😄 וכו'...
אז כמו כל דבר בחיים אני מזכיר לעצמי שצריך לשים את הדברים בפרופורציות. גם אם מחליטים ליישם עמדה של שליטה בתוך החיים עצמם, אי אפשר לצפות שהשליטה תהיה כל הזמן ובפול גז.