תיקיה חדשה

מדיטציות בעירום! איך לא עשיתי את זה לפני?..

הגוף יכול להגיע לכל מנח אפשרי, אני מרגיש כמו יצור אורגני שזז בצרוה מושלמת וטבעית. אני מרגיש הכל הרבה יותר. הידיים מגיעות לכל מקום. וזה פשוט מרגיש יותר נכון.

עשיתי שיחה נוספת עם אח שלי היום. אני חושב שהתפקיד שלי הוא פשוט לומר לו את אותם הדברים עד שזה ייכנס, הרי אנחנו פועלים דומה, ואם זה עובד לי יש סיכוי טוב שזה יעבוד גם במקרה שלו. השיחה הייתה נרגשת, וגם הגענו למסקנות יפות. הוא פשוט צריך לפעול, לא משנה לאיזה כיוון, העיקר שיזוז.

אני מתחיל להבין איך כשמניחים למשהו אז הוא יכול להשתנות או לצמוח. זאת לא תובנה שאפשר להסביר, יותר כמו שאני מרגיש את הצורה שבה זה פועל.

...The water never rushes, yet it always moves

תוך כדי האורגזמה היום היד שלי כרגיל הפסיקה לשפשף בגלל עוצמת האורגזמה, אבל אז חשבתי שאני מפסיד הרבה מהגירוי כשאני לא ממשיך אז המשכתי בכוח - זה ממש דרש מאמץ שלא ציפיתי שיהיה - והרגשתי כמויות של אנרגיה יוצאות ממני, אחת האורגזמות הטובות והמיוחדות שהיו לי. אני שעה אחכ ועדיין מרגיש את האיזור.

אני שונץ יותר אז יש חלומות. כ"כ התגעגעתי לזה. ורק כשאני חולם כמה ימים ברציפות הם מתחילים להיות יותר מפורטים ונזכרים. 

הבנתי שתכלס כל מה שאני עושה זה לרקוד את הריקוד של החיים. זה לעלות על הזרמים הבלתי פוסקים שקורים במציאות, שהם שונים בצורתם. לפעמים אני מדמיין שהתנוחות שאני עושה הן של פרחים. כל פרח עם תדר אחר. והבנתי שאני תכלס פרח מורכב מאוד. ולכן אני מתייחס לעצמי כאחד. ומזין אותו בשמש, חמצן, אוכל אדמתי ואני דואג שהדרכים שמעבירות את הנוכחות בתוכי יהיו נקיות. 

יש בי מיניות נשית עזה שלפעמים מתפרצת ואני חושב ומקווה שרק אני שם לב לזה. בעיקר כשאני שיכור ומסטול. זה פתאום בגוון קול ובתנוחות הישיבה שלי, ניצוץ כזה בעיניים. לפעמים באלי לתת מענה לצורך הזה, להתגרות בגבר ענק ואבהי. אני לא בנוי לסקס עם גבר אבל אולי כל המסביב, ובעיקר המשחק הנשי. כבר כמעט עשיתי את זה לפני כמה שנים, והגענו למצב שהוא כרך סביבי קולר, אבל אז הכל הרגיש לא נכון והפסקתי את זה. אבל עדיין המשכתי לפלרטט איתו שנים אח"כ - עד שהוא התחתן בשנה שעברה, והשיחה האחרונה שלנו לפני כשבועיים הייתה על משחקי מחשב והשידוך שאשתו תציע לי.

הצלחתי ליצור גבול יותר ברור ביני לבין ריק. אני גם יותר מערער על הסמכות שלו. הבנתי שהוא כמו מחנה אימון לנוכחות שלי. כי הוא כ"כ יציב שלא משנה מה אעשה ואיך אשתנה או מה אומר - כל עוד אין לזה ממשות פיזית בעולם - זה לא יזיז לו. כמובן שמחנה האימון הכי גדול שלי הוא מול עצמי, והיום ממש הרגשתי איך המחשבות האלה נובעות מגוך הכאב שרוצה לאכול. איך שהוא יוצר מחשבות ומנחי גוף. לא מפסיק בשום סיטואציה, בין אם אני עם עצמי קורא ספר או עם חברים, הוא פעיל מאוד ואני משתפר בלא לתת לו תשומת לב. לא לתת לו משמעות זה כבר יותר קל, כי זה יכול לבוא גם בדיעבד. אבל באותו רגע שהוא פעיל זה ממש כמו לחיות על אוטומט, זה להתנתק ממה שקורה ולחיות בעולם מדומיין כמעט לגמרי.

העיקר זה להמשיך ולעשות את הדברים שאני רוצה להשתפר בהם. גם אם זה קצת. גם אם לא עקבי. לא להתייאש אף פעם. השיפור קורה מתחת לפני השטח, ואפילו אני לא יכול לראות אותו. כל חזרה מקדמת אותי. ולהינות מהדרך. אם לא הדרך - אז בשביל מה אני עושה את זה? הרי כשמגיעים לסיום אז נגמר המשחק, ועם כל זאת משחקים במטרה להגיע לניצחון כמה שיותר מהר. 

החיים קורים עכשיו.

החיים קורים.

ככל שאני מתקדם במדיטציות האורגזמות שלי נהיות יותר חזקות. התחלתי כבר לחוות אורגזמות משניות. לפני יומיים הייתה לי אחת באורך כ10 שניות. הבעיה שביום שהחלטתי לאונן אני נמשך עם זה יותר מדי, גומר כמה פעמים ביום, ככה יומיים שלושה עד שנמאס לי. טובל עושה תשובה ומחזיק עוד שבועיים. לא איכפת לי מהנפילה, מה שמעצבן זה שאני כאילו מנסה להספיק כמה שיותר גמירות לפני שאחזור בתשובה וזה מתיש לי את הגוף. בנוסף זה לוקח לי מלא מהזמן ובימים האלה אני לא מתקדם כמו שצריך בלימוד ובמדיטציות. 

עם כל הרע שבזה אני חושב שהפורנו כן מרפא לי משהו בנפש. כי אני מוצא סוגים של הנטאי שיושבים לי על הפנטזיות הכי קדומות שלי. כשאני קורא את המנגות אני פתאום נזכר שבתור ילד פינטזתי על הדבר הזה. וזה כמו להעלות איזה כאב למודעות, גילוי עצמי מחרמן כזה.

המודעות שנכנסת בתוך הגוף שלי סודקת שכבות של אשליות, הרגלים ותפיסות. עוד נתיבים ודרכים מתגלים לי, כאלה שהיו תמיד איתי. הבנתי את זה במדיטציה היום כשהבנתי שאני יכול להישאר במודעות כל הזמן, זה לא יעייף אותי, לא משנה כמה הגוף יטהר את עצמו - זה מה שהוא עושה כל הזמן וזה ממשיך בין אם אני מודע לכך בין אם לאו. גוף הכאב מעוניין שאני אחשוב שיש מגבלה כדי להמשיך לשרוד. ואני פחות ופחות מאמין לו.

גיליתי עוד דרך ללמוד בצורה שאני אוהב, ויקיפדיה. זה עונה על הרבה צרכים שלי כי אני מחפש ללמוד על הרבה נושאים בצורה עניינית ונגישה. אז הערכים המדעיים כן מצריכים ידע מוקדם אבל שאר התחומים - במיוחד בערכים הפופלארים - מובנים ממש. אז כיף לי. 

החיים לא בנויים מהחלטה שקבעתי לעצמי ועכשיו בטוח שאדבוק בה, אלא מרגעים נפרדים עם החלטות נפרדות, כל החלטה מקרבת או מרחיקה אותי מהמקום בו אני רוצה להיות. 

קלילות נמצאת בהישג יד יותר ממה שחשבתי. ואני יודע שגם הרבה יותר ממה שאני חושב עכשיו.

גוף הכאב שוב דיבר איתי, הוא אמר לי שהסיבה שהוא פעיל כל כך אצלי היא הרגישות שלי. בגללה הוא מרגיש כל הזמן מאוים וצריך להסיח את דעתי. רק ביום שישי חשבתי שבזמן האחרון המדיטציות לא עשו קפיצה משמעותית, לא כל יום אני מרגיש שהמדיטציה הייתה טובה יותר מאתמול, והנה היום הייתה לי את הטובה ביותר. גוף הכאב שנפתח היה חבוי מאוד, במרכז עמוד השדרה מאחורי הריאות, זה הוציא שיעולים עם בועות, והרגשת אסטמה. היה בו משהו שחור. ומשם הכל בתפרץ לזרמים בכל הגוף, בעיקר בצד השמאלי, שהרגישו כואבים במידה הנכונה. שרירי הגב עבדו כמו שצריך.

בזמן האחרון אני מרגיש כמה אני לא נושם כמו שצריך, יכול להיות בגלל שהמודעות לריאות נהייתה גדולה יותר. אז אני נותן נשימה מודעת פעם בכמה שעות ומנסה להשתפר בזה. חושב על להתחיל ריצות כדי לשפר את הנשימה. גם בזמן האחרון אני משתמש במשאף יותר. וגם האלרגיה לאבק החמירה.

הרעיון של "השטייגעניסט הנודד" קוסם לי. ללכת ממקום למקום וללמוד. אני חושב על לעשות את זה פעם בכמה זמן. אני רוצה להתחיל בצפת - לטבול במקווה האר"י ואז ללכת ללמוד בבית המדרש שלו. אני חושב שלטייל יעשה טוב לנפש שלי מדי פעם.

שבת בצהריים ישנתי וכמובן שיהיה חלום, זה היה חלום רטוב על בת דודה שמעולם לא פינטזתי עליה, זה היה מוזר. היא התקשרה אליי בוידאו והראתה לי את התחתונים שלה, חלום מחרמן בטירוף אבל מוזר מאוד שזאת הייתה היא. גם התבאסתי שהיא אשת איש.

אתמול ריק שולח לי הודעה "מה הגובה שלך?". ידעתי שהוא לא יסביר את עצמו ובכל זאת שאלתי "למה?". הוא לא הסביר. התקדמתי הלאה בשיחה, הוא התקשר ולמדנו. תוך כדי שאני גולל לעמוד הנכון הוא אומר לי "עדיין לא ענית על השאלה". "לא אמרת למה אתה רוצה לדעת" עניתי. הוא אמר שזאת הפתעה, אמרתי שאני רוצה ספויילר. הוא התעצבן ואמר שזה בכל מקרה לא קשור אליו ושאם אני לא רוצה לענות אז זיבי. צודק - זיבי. המשכנו ללמוד. 

אני ידעתי למה הוא רוצה לדעת, הוא מחפש לי שידוך. והיא בטח שאלה על הגובה שלי כי הוא אמר שאני נמוך. לא נתתי למה שהיה בשיחה להציק לי יותר מדי. שיננתי את מזמור הזיבי בראש גם היום כששוב ניתחתי בראש מה קרה. המחשבות שלי הלכו לכיוון שאני מתענג על איך הוא מתקשר ומסביר מה הוא רצה, שהוא נכנע ואני לא. ידעתי שהן מחשבות שווא כי הזיבי שלו הרבה יותר אמיתי משלי. חזרתי מערבית אחרי שחשבתי על מה שאכתוב פה היום והוא מתקשר. ראיתי את השיחה בטעות. הוא פותח ב"מכיר את ההודעות האלה ששולחים עם תמונות ומידע עליך של השידוכים?", "כרטיסים?" שאלתי. "כן". אמרתי לו שאני לא עושה את הדברים האלה. הוא אמר שזה או אני או הוא. שהוא יעשה את זה במקומי!. חחחחחחח יא אהבל. מה אני אחד האחים שלך שכשאתה חושב שמשהו טוב לחיים שלהם אז אתה תעשה אותו בלי לשאול?. הוא התחיל לנסות להבין למה אני מתנגד, והסברתי לו שכמו שאני לא רואה שום טעם בלקבל כרטיס של מישהי כי זה לא יעזור לי להכיר אותה, אני לא מוכן ליצור דבר כזה על עצמי. הוא אמר אוקיי וניתק.

ועכשיו אני חושב שאני באמת לא יודע אם הוא יעשה את זה או לא. כבר דמיינתי לעצמי איך אני אומר לו שזאת פגיעה קשה באמון שלי, ושאני צריך מרחק. ושברור שאני לא הולך להיפגש איתה. אבל כמו אתמול, אני עדיין חושב שהזיבי שלו חזק מדי כדי לעשות את זה.

אני עשיתי חושבים עם עצמי אם אני באמת מתחמק מחתונה בכוח. אבל הסיבה שלא אמרתי כן לאף שידוך עד עכשיו זה כי לא יצאתי לאף אחד. והסיבה שלא יצאתי היא שהיו ממש מעט שהציעו, וכולם לא היו קשורים למה שאני מחפש. וכשאני אומר מחפש זה לא לאופי/מראה של הבחורה, אלא לדרך חיים. לפני שבוע מישהו בבית כנסת תפס אותי אחרי התפילה והציע לי את הבת שלו. שמחתי! הוא היה נראה ירא שמיים, אברך שמגיע מוקדם עם שק של ספרים ולומד ברצינות. והוא אמר לי שהיא מחפשת מישהו שיעבוד כדי שלא כל העומס ייפול עליה. וזה הכי מובן בעולם. אבל לי זה לא מתאים.

לא חשבתי לרגע שהעולם החרדי כ"כ בתוך הכרטיסים והחרא הזה. ואני לא מתכוון לקבל את זה. ואני בכלל חושב שהוא מגזים, זה ממש לא ככה, זה ממש לא "הנוהג שבעולם". אני מכיר לא מעט חרדים שהתחתנו בלי זה, שזה אפילו לא עלה על דעתם. יש לי תחושה שהוא רוצה להגיד  "אבל אתה זה לא אני", והוא מתבייש לומר. זה בסדר שהוא חושב ככה. זאת גם הסיבה שהוא לא סיפר אתמול למה הוא שואל מה הגובה שלי, הוא ידע שאני אתנגד. 

טוב זיבי. הלאה.