חלום שהיה לי בשנץ.
דבר ראשון - אין ולא תהיה כמו השינה של שבת, גם בלילה וגם (ובעיקר) בצהריים. כנראה משהו עם הנשמה היתרה עושה את העבודה.
חלמתי שאני מתכונן למבחנים של סמסטר ב'.
נכון - זה מתחיל נורא אבל זה משתפר.
כחלק מההכנה למבחנים צפיתי בהקלטות של קורסים שונים, ולאחר כמה מהן עברתי להקלטות הקורס של אלן ווטס.
כן, מסתבר שאלן ווטס מלמד במכללה שלי.
אני. לומד. אצל. אלן. ווטס.
ותוך כדי שאני צופה בהקלטה - היא הפכה חיה, אני ניצב בשיעור פיזי של אלן ווטס.
השיעור התנהל על חוף ים מעונן ואפרורי, ללא שום קרני שמש.
אלן הסביר טכניקה מדידטטיבית בה משחררים מהגאווה בתנועה, מין ציור עם מקל על החול בתבניות מסוימות.
הוא ביקש מתלמיד אחד להיות הדוגמה שלו בהסבר.
הוא אמר לתלמיד שהגאווה שלו נמצאת בצד שמאל ולכן עליו לצייר על החול עם היד השמאלית.
כשהתלמיד התחיל לצייר - הפכתי אני להיות התלמיד.
ואני מצייר על החול ומרגיש את הזרימה יוצאת מהצד השמאלי של גופי בציור.
נגמר השיעור, ובאה לי ההבנה שאלן ווטס מת. לא ידעתי שמדובר בחלום, אבל ידעתי שאני נמצא בפלטפורמה בה אני יכול לתקשר עם אלן ווטס המת.
- משום מה אני הפכתי לאישה - (כנראה כי בספר שלו הרבה נשים שואלות אותו שאלות)
סיפרתי לו שאני חיה כ-70 שנה אחרי מותו, לומדת את כתביו ושומעת הרבה הרצאות שלו.
הוא מחייך ואומר לי שהוא מקווה שהדברים שלו עזרו לי.
אמרתי לו, כמעט חנוקה מדמעות, שהם שינו את חיי.
הוא שואל אותי מה מדבריו הכי השפיע עליי?
אני מנסה לחשוב על כמה נושאים ולבחור את התשובה הטובה ביותר, ואני מתחילה לומר לו שהפרק "על להיות אלוהים"... אבל אז... השעון מצלצל.
כוסמארט אבו אבוק.
ולפני שבת התלבטתי אם לכוון את השעון ל16:00 או ל16:30. בחרתי באופציה הראשונה.
אני חייב להבין איך להגיע לחלימה צלולה. אני צריך להשלים את השיחה הזאת.
אשרינו שזכינו.