יומני היומן

לא באמת הייתי רוצה לשלוט על החיים שלי או על העולם.

כל דבר שנשלט, הופך לצפוי.

וכשאין את חוסר הביטחון, הספק, הפחד - החיים הופכים למתים. 

כי אני תמיד חיפשתי את המשחק המושלם, זה שאי אפשר להפסיד בו - שמחה בלי עצב, ביטחון בלי ספק, עונג ללא כאב.

אבל אני מתחיל להבין שמשמחה משתמע עצב, ומעונג משתמע כאב. כי בלי עצב או כאב לא הייתי יודע מה זה שמחה ועונג.

בלי מוות לא הייתי יודע שיש חיים.

ולשחק את המשחק המושלם - זה אומר לאבד חצי מהחיים שחשוב בדיוק כמו החצי האחר, ומימלא לאבד הכל.

ברגע שאשלוט על כל היקום, ואתחיל לברור מה אני רוצה שיהיה ומה לא. ואשאר רק עם הדברים שאני רוצה. היקום יתחיל להיות צפוי ומשעמם.

ואז אני מגלה שאני בעצם רוצה שהדברים יישארו כמו שהם, כי רק ככה הם יכולים להפתיע אותי.