נסיון עבר ונסיון עתיד

אתחיל ואומר שאני היפר, ככה שכל קשירה מבחינתי היא עינוי, שיבארי זה כמה שלבים מעל.

הרגשה של חוסר אונים מוחלט, להיות קשור דקות או שעות בלי היכולת להניד שריר - פאק זה היה קיצוני.

לא הגעתי לזה ביום אחד, תרגלנו, התמחנו, התאמנו.

בפעמים הראשונות נתפסתי והיה צריך לשחרר אותי (מציע לעשות מתיחות).

בפעמים האחרונות הצלחתי "לבלות" פרק זמן שהרגיש כמו שנים כאשר אני קשור, עם כיסוי עיניים ואוזניות עם מוזיקת מעליות (אמרתי כבר שזה עינוי).

אבל עם כל זה, היה משהו מענג, מרגיע, אומנם סיימתי סחוט נפשית, אבל יצאתי עם תובנות על עצמי, כאלה שאי אפשר להגיע לבד.

מתגעגע לתחושה שאני קשור כמו עוף בתנור וגופי חסר הגנה מול מה שהיא תרצה לעשות.