28/30
הכל נעלם, הוא כבר לא היה על השולחן, הדוב לא היה שם וגם לא שאר הנשים, הוא לא היה ערום וגם לא לבוש, הוא לא היה עצמו ולא מישהו אחר.
הצבעים לא היו צבעים, זמן לא חל עליו, הוא לא חי בהווה ולא בעבר, הוא שט בזמן בין מה שקרה למה שאולי יקרה, מרחף בין עולמות כמו שבוחרים סרט בנטפליקס.
בשניה נפשו צללה והוא נכנס לגוף של גבר זר, נמוך ושרירי, זין גדול וראש קירח, בעצם לא היתה אף לא שערה אחת על גופו הקטן, שתי בנות לא יותר מ19 ליקקו לו את הזין והבייצים יחד בזמן שההד צחק בקול גדול.
הן היו דקיקות ובהירות, שיער בלונדיני כמו שהכתיבו המגזינים שעיוותו את מחשבותינו, בחורה בימין והשניה משמאל, פנים אל מול פנים, נעות במעלה ומורד הזין עם שפתיים פתוחות, לא מוצצות, סתם מענגות יחד, לשונותיהן מלטפות אחת את השניה כאילו שמשחקות תופסת.
לנשים אין פנים, אין גוף פתאום, רק שפתיים ולשון, אולי הויאגרה לא היתה ויאגרה.....
הוא רצה לגמור אך לא רצה לגמור, להמשיך עם זה עד סוף חייו ועם זאת להתמכר לההנאה ולהתפוצץ.
האחת מוצצת והשניה מלקקת, שילוב כוחות מענג, מנסות לנשק אחת את השניה מבעד לזיקפה, חוקרות אותה ומתעלמות ממנה כאילו שלא היתה קיימת.
לשון נעימה וחמה, מלטפת את הצינור השפיכה, נוגעת עם הקצה הנעים וחוזרת לפה, מושכת לתוכה טיפת זרע וחוזרת כמו צלופח חמדן שחוזר למנהרה שלו.
שתיהן מנשקות והכיפה חודרת דרכן, רבות על כל מגע בזין, נלחמות על כל טיפה, כל תנועה היא מלחמה בין הפיות הרעבות.
נוזל לבן בקע מפתח הכיפה, משפריץ כמויות לא קטנות, יוצר נהר של זרע בזמן ששתי הפיות ממשיכות בתנועות המ
שותפות