מרוב שאני מרוקן נפשית בחרתי להסכים להצעה של חבר מהמילואים, פשוט לא רציתי להיות מטרה של אינסוף שאלות שקורעות את הנפש כמו מיליון חיצים, בגלל המצב הדומה יכולנו להתעלם מזה ושזה לא יהיה מוזר להתעלם.
יצאנו לבירה, התגעגעתי לבחורות, התגעגעתי לאוירה של שיכרון וחרמנות אצל כל אדם שם, התגעגעתי לשלווה והעדר הדאגות.
היתה שם מישהי שכמעט אכלתי אותה במבט, היא היתה רזה בצורה קיצונית עם ראסטות עד אמצע הגב, לבשה טופ בלי חזיה וגינס שגדול עליה בכמה מידות.
תחתוני בוקסר צמודים בלטו מעל קו המכנסיים, היא לא הטעם שלי וגם לא רציתי להכיר אותה, פשוט רציתי לזיין אותה, לא סקס, לא אינטימי, רציתי לדפוק כל חור שיש לה, רציתי לעשות את זה שם עם שולחנות הבר העגולים והלא נוחים, רציתי שחברות שלה יצפו בי מזיין אותה, רציתי כל כך הרבה דברים ממנה.
כבר דמיינתי בראש את הגניחות המעצבנות שלה ואת הכינוי הסתמי שהיא בחרה לי, המוח שלי ייצר סרטונים של סקס אינטנסיבי בתנוחות לא נוחות וגמירות שלא נגמרות.
בדמיון שלי לא גמרתי, בדמיון שלי לא נהנתי, בדמיון שלי פעלתי כמו חיה שהעדר הסקס מונע ממנה המשך חיים תקין, כולא אותה לתוך משבצת של חשיבה חייתית ובסיסית.
הייתי שמח לעדכן שככה נגמר הערב, כשאני מיישם במציאות את מה שמוחי תכנן, אבל ניגשתי ולא היתה כימיה.