|
|
|
ולא משנה מה היתה הדינמיקה בערב.
לבוקר יש את הדינמיקה המיוחדת.
רכה. חמה. מעורסלת. מנומנמת.
דביקה מזיעה ושאריות הלילה שהיה.
דינמיקה מחרמנת בסקאלה נפרדת של חרמנות.
הוא מחליק לתוכי ואנחנו מחוברים בתנועה של גלים קטנים ושקטים
הנשימות מסונכרנות הציפורים מתעוררות בחוץ ואנחנו שוב מתפרקים יחד.... ונרדמים לשנת בוקר מתוקה, שזורים אחד בשני.
שגרה מתוקה
אם זה לא מעניין לי את התחת
זה לא מעניין.
.They call me DT
.... Well.... Guess why
הוא מורח אותי בחמאת קקאו.
אני כבר יודעת על מה הוא חושב.
מחזיקה יפה את הציצים ומסתכלת עליו.
הוא מחייך את החיוך הזה ששמור לרגעים האלה
ולאט לאט מחליק אותו קדימה ואחורה
ולא מסיר ממני את המבט.
לפתע פתאום יש לי מנוי ....
זה טיזר כזה של הכלוב?
אז תגידו...
לכמה זמן העונג הזה.... שלכם?
ויש את הרטט הזה.
כל כך ספציפי ומיוחד לך.
שעובר לאורך כל הגוף שלי,
כשאני קוראת את המילים שלך.
אותן המילים שאתה לוקח לי מהפה.
אני אוהבת שהעיניים שלך מטיילות עלי.
אני יודעת שהמוח שלך עוד לא איבד את היכולת לשחזר רגעים שנחרטו.
שתיים שלוש תמונות ספציפיות רצות כמו סרט נע.
היינו טובים במעשים.
השתמשנו יותר בגוף מאשר במילים.
כן. אני עדיין אוהבת שהעיניים שלך מטיילות עלי.
אני מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת מאוד כשהראש שלו בין הרגליים שלי והגוף שלי מנסה להבין את עוצמת הגל שמתקרב...
הוא מחזיק אותי חזק וחופר בתוכי בשקיקה
ואני גומרת וגומרת וגומרת ואז גומרת שוב איתו כשהוא עובר לזיין אותי.
ואחרי... כשאנחנו שוכבים מותשים ומחובקים כמו ביסלי גריל אני נזכרת שאתמול בלילה אחרי שחזרנו מהדייט והוא פירק אותי לגורמים (וגם הרכיב) רציתי להגיד לו.... "בא לי את הליקוקים שלך" אבל הייתי כל כך גמורה מעונג שלהגות מילים לא היתה אופציה ונרדמתי. עליו.
והנה. התעוררתי בול למה שרציתי.
בלי להגיד כלום.
לא יודעת איך
אבל האיש יודע.
כבר התרגלתי
לראות דברים מעבר
להבין סיטואציות עוד לפני שהן קורות
וכשאני מסתכלת
מהצד.
עליו.
עליה.
נאחזים מהמקום הלא נכון
זה קצת עושה לי לא נעים.
בלב.
לא יודעת אם אפשר להסביר את ההרגשה הזו.
התמסרות מבחירה היא כוח מטורף
היא מאפשרת שקט
קבלה בלי התנגדות
שחרור מושלם של המוח
מה שמאפשר לעונג להרקיע
ולאורך כל הזמן
בעומק הבטן
הכוח הזה
מבחירה
החוזקה הזו
מתחת.
מהווה רשת בטחון
עשויה משי
עוטפת ומרגיעה.
