🎀אומנודז של רגש🎀

לעשות אהבה קשורה.

מרותקת לתנוחה ספציפית.

כיסוי עיניים מאפשר לדמיון לחכות בציפייה לדבר הבא שיקרה.

הנוצה שעוברת על כל מילימטר בגוף.

הרעד הזה.

להתמסר. 

להגיע לכל הקצוות שאפשר.

להיות בספייס אמיתי. כזה שמנתק את המוח לגמרי.

 להתאפס באיטיות לתוך האחיזה שלו.

לשמוע אותו לוחש אלי מילים עם כוונה

להירדם לתוך העומק הזה עם חיוך בתוך שקע הצוואר שלו

בתוך שלולית שאפילו לא הרגשתי שעשיתי.

אהבה זה הקינק שלי עכשיו.

כל כך הרבה שנים חיכיתי למי שיהיה ראוי לשלוף ממני את הסאב.

הרבה ניסיונות כושלים להתמסר.

תמיד משהו לא היה נכון 

אבל אז הוא הגיע.

ומה שתפס אותי בו הוא העובדה שאנחנו מתנהלים כשולטים בצורה זהה לחלוטין.

פתאום כל ה"טריקים" שלי נעשים עלי ועובדים לפי הספר.

כל מה שהנשלטים שלי חוו אני חווה על בשרי.

והעונג....עילאי.

המסקנה הסופית היא שלהיות נשלט שלי זה באמת אחד הדברים השווים.

מי שיודע. יודע 💚

ואז הוא ענד לי צמיד מחבל דק מאוד כמו סוג של אזיקון בצבע בורגונדי וחיזק אותו באיטיות בעזרת שני קשרים שהצמיד אחד לשני תוך כדי שהוא נועץ בי את המבט הזה שלו.

כשאנחנו מסתובבים בחוץ הוא לפעמים מסתכל על הצמיד או מלטף אותו ברפרוף או מכניס את האצבע במרווח שנוצר בין היד שלי או מושך בו כמו תיקון לקולר של כלבה שהתחצפה מדי.

ואני יודעת ששני הקשרים האלה בצמיד הם אנחנו.

בדיוק כמו שאני שלו הוא שלי.

זה לא משהו שאומרים או מחליטים.

זה פשוט קורה.

‏ואחרי שכולם הלכו והמדורה הפכה לגחלים זוהרים בשמי היער.
עמדנו מחובקים ליד האוטו. בשקט.
חיבוק ארוך שנושמים לתוכו. עוד ועוד ועוד עד שהנשימה הופכת לאיטית ארוכה ומסונכרנת..... ואז הוא סובב אותי עם הפנים לאוטו והגב אליו הפשיל לי את המכנסיים והניח את כף ידו על גבי לאט לאט הנמיך אותי למטה.

תתכופפי כלבה. עד למטה.

הוא הסיט את התחתונים שלי הצידה וזיין אותי.

עוד ועוד כשברקע כלבים מהישוב השכן נובחים  בקול.

את שומעת את הכלבים? 

כן אמרתי בלחש.

לא שמעתי. הוא אמר.

חזק יותר. את שומעת את הכלבים?

ניסיתי להגביר את הקול ואמרתי: כן.

את יודעת למה הם נובחים?

ואני שלא מצליחה לחבר מילים למשפט רק נאנחת תוך כדי שהוא מחזיק את עצמות האגן שלי בכוח מבקשת: תגיד לי למה הם נובחים.

בבקשה.....

הם נובחים כי הם מריחים שיש פה כלבה מיוחמת. הוא אמר

ואז התפרקנו ביחד.

שלושה חודשים מאז שהוא הפך לי את הסיפור וממלא לי את כל החורים. גם את זה שבלב.

אז המנוי פה מסתיים הלילה

ואיתו גם היכולת להעלות אומנודז.

אז עוד אחת או שתיים

או כמה שיבוא לי עד חצות

ויאללה ביי

מפה לשם

תחתוני הקיץ החדשים הגיע.

והן עושים חשק לנשנש.

בעוד ארבעה ימים יסתיים המנוי.

עד אז....

טעימות ממה שקרה אצלי מאחורי הקלעים.

בדמות מכתבים לחלק מכם.

מעניין אם תמצאו אתכם כאן בארבעה ימים האלה....

#יומן_סיום. התחלנו.

עוד 5 ימים נשארו למנוי שלי פה.

שלושה חודשים מאוד מעניינים מתוך 49 שנים של חיים שלמים.

שלושה חודשים משמעותיים בתוכם קרו כל כך הרבה דברים אישיים קשוחים ואיתם כמה נקודות אור במהלך הדרך.

כמה א.נשים טובים שהכרתי

כמה חברים טובים מפעם שמצאתי פה או מצאו אותי

כמה נשלטים ממש חמודים וכמה שפחות.

חלק מכולם נשאר איתי לתמיד 

ויש גם כאלה שאני נשארת איתם להמשך.

מניחה שעוד אהיה פה מדי פעם 

אבל כל כך משוחרר וטוב לי עכשיו שאין לי צורך

בכלוב.

כמה משחרר זה לתת לו את הכוח עלי.

הוא הראשון

והוא עושה את זה בדיוק כמו שעד לפני רגע או שניים אני הייתי שם במקומו.

כשהייתי מחלקת הגבלות ואיסורים לנשלטים שלי.... 

ואיתו, המדרון חלקלק

ונעים כל כך.

אבל עכשיו אסור לי לגמור.

עד הבוקר

אז הוא יגיע אלי

ישתחל בשקט אל תוך המיטה שלי..

וישחרר אותי 

זה לא משנה באיזה צד אני.

בסוף של דבר.

אני במרכז.

הכל עניין של זווית.

קחו רגע