זונת צמרת

זו מן תקופה של סגירת מעגלים

רומן נומבר וואן:
בחור, אומן, שררה בינינו כימיה מטורפת. התאהבתי מפגישה לפגישה... עד שהתחוור לי שהבחור
בדיוק אחרי פרידה מבת זוג של 4 שנים... ומכאן שהנני ריבאונד לא פורמלי, מן כזאת אחת שכיף איתה ונעים לזיין , ושקוראים לה בעת הצורך...
אמנם אני בתקופה אחרת בחיי...שונה משלו... אני רגשנית ומתאהבת.
אז ספרתי לו... ואמרתי די!
ואתמול זה נגמר!.
פשוט סגרתי עניין.
וזה עצוב...
אבל לפחות אני מעריכה את הכוח שבי, ולפחות השגתי ממנו רגש אחר... במקום זונה לעניין... הוא רואה בי- בחורה רגישה.
יותר טוב מבחינתי.


כמעט נמבר טו:
כל כך רציני , והוא כל כך רצה... אבל כנראה שבגלל זה, זה לא יצא.
האמת שבעצם זה בכלל לא אנטי מפני הרצינות שהפגין, אלא , עם כל הכנות, בגלל הזין שלו... לא נעים להודות אך הוא גדול ועבה... אבל מדי!!! וזה לא נעים!!! הוא משתפשף ופוצע! וזה לא כיף!

כמעט נומבר ט'רי:
הוא איש החלומות של כל אחת. בעל מקצוע מדופלם ומכניס... הוא נחמד, והוא גברי וסקסי, ואפילו חתיך עם סקס אפיל. וואוו...
אבל הבעיה איתו זה שהנשיקות שלו היו קצת מוזרות...
הוא כל הזמן היה מבושם וטעמו היה מנטה. והלשון שלו הייתה דקה ומוזרה. לרגעים הייתי בטוחה
שהבחור סובל מבעיות חניכיים קשות... אבל זה לא האישיו, העניין הוא שהנשיקות שלו לא סחפו אותי,
לא גרמו לי לרצות עוד. ובלשון עממית: הוא לא חרמן אותי, לא הרטיב אותי בתשוקתו, לא סחף אותי
בטירופו, לא גרם לי להתפשט ולצעוק "זיין אותי".!!!
הוא סתם גרם לי לתהות... ולחשוב... – למה לעזאזל הספריי מנטה הזה?! ...
ותו לא.

כמעט נומבר פור:
הוא אדון, הוא שולט, הוא חתיך על. אין לי מילה רעה לומר עליו. הוא מדהיםםם!!!
הסיבה היחידה שיש לי לומר נגדו זה שהוא דומה לחבר של אחי... ואותו חבר היה ממש טמבל...
שתבינו זה ממש נורא!!! הם ממש ממש ממש דומים!!!! (חיצונית בלבד, אבל עדיין...).
ואולי יש צורך להוסיף שהתקוות על נמבר 1 , גרמו לי להקל ראש ולוותר בכל הנוגע אליו.
לסיכום... הוא התייאש מהקרירות שלי....
יתכן מאוד שחבל.

האקס:
האקס המיתולוגי התקשר הלילה. הוא הזמין אותי לבוא ולשלם את מחיר העזיבה- על שנטשתי אותו.
למעשה הוא הזמין אותי לסשן של חיי ! ולסקס הטוב ביותר שהיה ויהיה. ולא הלכתי.
לא בגלל שלא רציתי... אלא בגלל שהבנתי שהוא יוצא בימים אלה עם מישהי, ולמרות שאני לא מכירה
אותה... אני לוקה בהזדהות נשית יתרה.
והאמת.... היה לי ממש קשה לסרב. אני מודה.

הצרפתי:
יש לי שכנה צרפתייה, בערך בת גילי. היא לא עלתה לארץ בדרך המקובלת, ולכן נקלעה לקשיים רבים... בכל פעם שיכולתי, עזרתי לה, ולא מתוך רגשות חובה, אלא מתוך רצון אמיתי לעזור.
לא מזמן אחיה הגיע, היישר מצרפת ,לבקר אותה. היא התקשרה אלי, שאלה אם אני בבית... היא אמרה שאחיה נמצא בביתה ושהוא רוצה להעניק לי מתנה. היא הסבירה לי שהיא ספרה לו עלי ושהוא רוצה
להודות לי... הוא קנה לי מתנה. באתי אליה תוך 20 דק'. לעיניי נגלה בחור יפה תואר..
הוא החזיק מתנה שהייתה משאלת ליבי. דברנו קצת... נשביתי ... הוקסמתי.. התלהבתי...
והוא טס חזרה.
היום (אחרי שבוע כמעט) נתקלתי בה בחדר המדרגות. היא ספרה לי שאחיה דיבר עלי...
זרק המון המון מחמאות.
נראה לי שמחר אבקש משכנתי למסור לאחיה שמחכים לשובו בארץ... ושתמסור לו שוב תודה על המתנה....


אוףףףףףףףףף!
לא רוצה אף אחד אחר, אלא את האחרון... אבל הוא כל כך רחוק. ואני בכלל לא יודעת אם שווה להעביר את המסר, אם לא מיותר, הרי בכל זאת ... מדובר ב 20 דק' של היכרות , ובמרחק ניכררררררררר.
נהיה לי קר
ועצוב
לילה
רטוב
לישון.
לבכות...
להעביר מסר או לשכוח?
לברוח או להפעיל קצת כוח (לפעול) ?