ניו אורלינס, לואיזיאנה

-"אני רוצה שלפחות יהיה מיצוי מלא לסיבה שבגללה אעניש אותך..." היא שוב מחייכת, מרטיבה את אצבעותיה ומתחילה לעשות לי שוב ביד. לאחר דקה אני רואה אותה שולחת יד לשחרר את חגורת הצניעות ואני שולח את ידי ומונע ממנה "צ צ צ " אני מצקצק בלשוני ומצביע לה על הפה. בזמן שעם היד השניה אני מסמן לה לתת לי את המפתח לחגורת הצניעות שלה. היא שוב מסמיקה והפעם אני לא בטוח למה אבל היא נותנת לי את המפתח ומקרבת את שפתיה לזקפה שלי שחווה כבר כאב בגלל רמת הקשיחות שלה אבל הפה הרטוב והחם שלה מרגיעים ותנועות ההכנסה וההוצאה, היכולת הפנומנאלית שלה לקחת את כל הזין שלי בפה, עמוק בלי להשתנק ולהפגין רפלקסים בלתי רצויים מדליקה אותי יותר. לא נדרש לי זמן רב, למרות שכבר גמרתי ושפכתי לא מזמן, להתפוצץ לה בתוך הפה ולראות איך היא גומעת את הזרע שלי בלי להוציא או לבזבז טיפה אחת שלו. היא מתרוממת שוב ונשכבת לצידי בפעם האחרונה.

-"אתה יודע.." היא לוחשת לי  "אצטרך להחמיר בעונש שלך..." היא אומרת ומשחקת לי קצת בפטמה

-"למה?" אני שואל בפליאה

-"למה? כי הפגנת חוסר אחריות בזה שלא דאגת או ביקשת להשתמש בקונדום. מזלך הוא שאני על גלולות ומאוד נקייה ובריאה אבל זה אינו פותר אותך מאחריות לסקס בטוח, תמיד..." היא מרימה את מבטה ומסתכלת אלי. אין לי ממש מה לומר לזה.

-"את צודקת" אני מוסיף ומשפיל מבט. היא מתרוממת ויורדת מהמיטה

-"טוב הגיע הזמן לטפל בך. רד מהמיטה, שים כרית כאן בקצה שלה, אני כבר חוזרת" היא אומרת  ומתרחקת לכיוון חדר הארונות. אני נהנה לראות את הישבן שלה נע מעלה מטה עם כל צעד ונקישה של עקב על רצפת הפרקט. מראה חגורת הצניעות המכסה את חריץ הטוסיק שלה ושיערה הבלונדיני הארוך המגיע עד לאמצע הגב שלה מחרמנים אותי שוב אבל זה לא ניכר כל כך בזקיפותו של האיבר שלי. הוא די תשוש וסחוט, תרתי משמע. כשהיא חוזרת אני זוכה לראות אותה מקדימה, נוקשת בעקביה על רצפת הפרקט, כשכל שד שלה זז מצד לצד ורצועות מתכת מניקל כופתות את מותניה ומכסות את הכוס שלה. בידה היא מחזיקה חגורת עור חומה מקופלת, עבה ורחבה למראה.

היא מורה לי, עדין בדרכה מחדר הארונות אל המיטה, לעמוד ליד קצה המיטה, להתכופף ולשכב על הכרית בקצה המיטה. אני עושה זאת ואת צעדיה האחרונים אני יכול רק לשמוע. זו הפעם הראשונה שאני שם לב שבגב המיטה שלה ישנה מראה גדולה שלא הבחנתי בה עד אותו רגע. מהמראה, גם כשאני שכוב על קצה המיטה אני יכול לראות אותה עומדת מאחורי. היא נעמדת מאחורי וכאילו שוב עטתה על עצמה ארשת פנים סמכותית וקשוחה והחלה לנזוף בי

-"גבר נשוי אמור וצריך לשלוט ביצריו. אמור לשמור אמונים לאישתו, אמור לדעת מתי לומר לא ולמי לשמור את תאוותו. אתה גבר נשוי אך כשלת בכל אחד ואחד מאלה ויתירה מזאת  - גם שכבר עשית זאת המשכת לסכן את עצמך וסיכנת בפוטנציה גם את אישתך. אתה חושב שזה בסדר?" היא שאלה בקול תקיף. אין לי ממש טיעון לתירוץ גם אם רציתי לעשות זאת

-" לא, אני לא חושב שזה בסדר..."

-"האם אתה מתכוון לעשות זאת שוב?" שוב שאלה תקיפה

-"לא, אני לא מתכוון לעשות זאת שוב" אני עונה

-"אוקיי, אנחנו נדאג שלא תעשה זאת שוב..." היא אומרת ואני יכול לראות אותה משחררת את החגורה מהקיפול המרובע שלה ומשאירה אותה מקופלת ל2, מניפה אותה באוויר ומנחיתה אותה בחוזקה על הישבן שלי, הנחתה שמסתיימת בקול נפץ חזק וכאב חד שמתפשט לרוחב הישבן שלי וגורם לגופי לקפוץ קצת ולפלוט אנחת כאב.

אני יכול לראות אותה שוב מניפה את החגורה ומורידה אותה פעם נוספת. היא מפגינה ניסיון ודיוק די רבים וניכר כי היא עשתה זאת בעבר לא פעם ולא פעמיים. כשהיא נכנסת לקצב היא שומרת עליו ולא מפסיקה. החגורה מונפת באוויר ויורדת ומלקה את ישבני ללא הנחות. אנחות הכאב גוברות בחוזקן ואט אט הן הופכות ליבבות חלשות. אני די עוצר בעצמי מלבכות או לפרוק את שעל הלב, את החרטה, את הצער והרצון האמיתי לנקות ולטהר את המצפון אבל היא עושה את עבודתה נאמנה. התמונה הזאת שנחרטת בראשי, שלה עירומה למעט חגורת הצניעות על חלציה, נעלי עקב וחגורה ביד, לא מראה טיפת רחמים כשהיא מניפה את החגורה ומלקה אותי כנראה תלווה אותי ובשלב כלשהו אולי אף תהיה מקור למחשבות מגרות ומחרמנות אבל כרגע אני נמנע מלחשוב עליה בצורה מינית, בעיקר כי קשה לי לחשוב עליה כך כשאני כואב ודואב. עם זאת אני חושב שהיא מודעת למצב המוזר הזה והיא עוצרת, מניחה את החגורה לידי, כדי שאוכל לראות אותה, מתכופפת קלות אלי ואומרת לי

-"תחשוב עלה מה שעשית ועל העונש שאתה מקבל עכשיו...זה עדיין לא נגמר" ואז היא מתרוממת, ושוב פוסעת בנקישות עקב קולניות לעבר חדר הארונות.

אני שוכב עדיין בקצה המיטה ומספר דמעות זולגות להן על לחיי ואני לא יכול לחשוב כמעט על דבר מלבד הכאב בטוסיק שלי. אני מנסה לקחת את חלקי בסיטואציה הזו לציית ולחשוב על מה שעשיתי ומה שאני חווה וזה קשה אבל המצפון לא מאפשר לי לוותר על הניסיון לחשוב על כך. בעיניי עולה דמותה של אישתי, של הבן הפעוט שלי ואני רוצה לחבק אותם במחשבה ולהגיד להם שאני מצטער. המחשבה הזו נקטעת כשאני שוב שומע את נקישות העקב שלה וכשאני מרים את מבטי למראה אני רואה אותה שוב, הפעם לבושה. חולצת משי ארוכת שרוול, חצאית ארוכה ורחבה המתעופפת עם כל משב רוח או מעצם תנועתה, וחגורה עור המחצינה את המותן הצרה שלה ביחס לאגן. כמובן שנעלי העקב לא עזבו את כפות רגליה, שלמרות סקרנותי הרבה, לא זכיתי לראותם. היא מתקרבת אלי ומתכופפת בתנועה קלילה ולוקחת שוב את החגורה בידיה. הפעם היא לא אומרת הרבה אלא מתייצבת מאחורי, ממתינה מספר שניות ושוב מניפה את החגורה ומתחילה להלקות אותי שוב. היא לא משתהה או עוצרת, לא אומרת או מעירה דבר, רק מלקה אותי נמרצות. המבט שלי כבר עזב את המראה ואני מוצא את עצמי מתרכז בהתמודדות עם הכאב אך קשה להתמודד עם תחושות שכאלה וכל שנותר לי הוא להרכין ראש את המצעים, לראות בדימיוני את אישתי מחזיקה בידיה את הילד ומסתכלת לעברי מחייכת, כאילו מתגעגעת ורוצה שאגיע וההלקאה ההגונה שאני מקבל חוברת למצפון ורגשות החרטה שיש לי על מה שעשיתי ופותחות את סכר הדמעות ואני בוכה אל תוך המזרן, אל המצעים, לא בצורה קולנית אלא אל תוך תוכי ואני כאילו רואה אותה נעצבת על הסבל שלי, את אישתי המדהימה, כאילו מבינה את כישלוני כנגד היצרים שלי ומבינה את רצוני במחילה ובכפרה והיא כאילו אומרת לי, ללא מילים שהיא סולחת לי ושנענשתי על מה שעשיתי מספיק והבכי שלי הולך ונרגע ובאותה עת כאילו שהאוחזת בחגורה יכלה להקשיב ולהיות עדה לשיחתי עם האישה וראתה את הצער והחרטה שבליבי ואת המחילה שקיבלתי מהאישה והמלקות פסקו.

היא הניחה את החגורה על המיטה והתיישבה לידי, עזרה לי לקום והושיבה אותי על בירכיה ועטפה את ראשי בזרועותיה.

נרגעתי. הבכי פסק. אצבעותיה העדינות מחו דמעות מעיני והיא נשקה לי על המצח.

-"אתה יכול להתלבש. אני ממש מעריכה אותך על הנכונות שלך ליישר ההדורים עם עצמך. ספגת המון, הרבה מעבר למה שבעלי אי פעם ספג או שחשבתי שאני יכולה לתת ואני חייבת לציין שלפחות מהצד שלי זה היה שווה את זה. אני יודעת שאני אולי גיבורה כי לא אני זאת שתצטרך להימנע מישיבה בזמן הקרוב אבל אני יכולה רק לשער שאולי גם אתה חושב שזה היה שווה את זה..." לאחר דקות ארוכות של חוסר יכולת לדבר פציתי את פי

-"זו שאלה בעייתית, לשאול אם זה היה שווה את זה כי במיוחד לאחר העונש וניקיון המצפון הרי שאמות המוסר לפיהן אני חי אומרות שזה לא היה שווה את זה - לא שווה לבגוד באמון של אחרים בעבור שום מחיר אך מצד שני זו היתה חוויה שאילולא חוויתי אותה לא הייתי יודע ומכיר את הצדדים האפורים והחשוכים בחיים. אם להתפייט אז זכיתי לפול לבור עמוק ולהיות בחשכה ואז למצוא הדרך למעלה, החוצה אל האור. בהחלט הראית לי את האור" היא חייכה

-"כן זו אכן דרך פיוטית לתאר זאת אם כי הייתי רוצה לציין בדרך מאוד לא פיוטית שאתה זיון ממש נהדר והלוואי ולא היית נשוי או לא היה לך מצפון כל כך חזק. בהחלט הייתי שמחה לעשות זאת שוב, להפיל אותך לבור ולהראות לך אחר כך את האור..." היא צחקקה תוך כדי אמירתה.

הכנסתי את הרגל השמאלית לנעל ונעמדתי לבוש וזרקתי שאלה לאוויר

-"מתי אמרת שבעלך חוזר ממסע העסקים שלו?" היא לא ממש מבינה לפשר השאלה אבל לא מהססת לענות

-"האמת היא שהוא היה אמור לחזור במוצ"ש או ראשון אבל כשהתלבשתי ראיתי הודעת SMS ממנו שמודיעה לי שחזרתו נדחית ב5 ימים כך שהוא יחזור רק עוד שבוע וחצי, ביום חמישי הבא בלילה..."

תחבתי יד לכיס ושיחקתי עם משהו ביד ושיניתי את טון הדיבור שלי, מרך ושבור לחזק ותקיף, להפתעתה

-"את אישה נשואה ,שנשבעה לשמור אמונים לבעלה, את צדה בחורים נשואים אחרים כדי לספק תאוות יצרים מיניים ובוגדת בו, את מקיימת יחסי מין לא בטוחים, ללא קונדום, בולעת זרע של גבר אחר ללא כל ידע אם הוא בריא או חף ממחלות, האם את חושבת שזה בסדר?" אני שואל. היא מחייכת כי רואה את הניסיון להפוך את היוצרות

-"לא אני לא חושבת שזה בסדר..." היא עונה, זורמת

-"האם את מתכוונת לעשות זאת שוב?" אני שואל שוב בטון תקיף

-"האמת, ואולי לצערך, אני כנראה כן אעשה זאת שוב, אם תקרה למולי הזדמנות נוספת שכזו" היא אומרת בחיוך קצת מתגלגל

-"טוב זה לא הולך לקרות לפחות עד שבעלך חוזר..." אני מפטיר והיא קצת משתאה

-"מז'תומרת? אין מצב שאני נותנת לך להלקות אותי. וגם אם זה ממש מגיע לי, ואני לא אומרת שלא, כבר אמרתי לך שאני לא יכולה לספוג עונש כזה..."

אני מחייך אליה והיא לא ממש מבינה. אני שולף את היד שלי מכיס המכנס וגורם לה להיאלם ואולי להחוויר מעט כשהיא רואה מה אני מחזיק בידי....המפתח לחגורת הצניעות שלה.

-"אמרת יום חמישי בלילה בעלך חוזר? חכי לי ביום חמישי בשעה 16:00 בארומה בה שתינו קפה ביחד, שעל השולחן יהיה קפה הפוך גדול, 2 סוכר, בשבילי ומה שתרצי בשבילך - אז תקבלי את המפתח בחזרה, ולא תצטרכי לתת הסברים לבעלך..." אני אומר, מחייך ונושק לה על הלחי ומסתובב ופנה לעבר הדלת. ממש לפני שאני יוצא אני מגניב מבט אחרון לעברה ורואה חיוך גדול נסוך על שפתיה....