ניו אורלינס, לואיזיאנה

אז זרקתי לאוויר "ברוך שלא עשני אישה" כשהיא ביקשה ממני לקום ולהביא לה את הפד העבה מחדר האמבטיה - איזו טעות!!!

-"קומי ותיקחי, אני באמצע במשהו...." אני זורק לאוויר

-"אם יכולתי הייתי לוקחת, מה עובר עליך? יאללה תזיז ת'תחת שלך ותביא לי כבר פד, במקום לצפות בסדרה המטופשת שלך!" היא כבר עברה לטון גבוה וחזק יותר

-"זו לא הסדרה שלי, זה נשיונל ג'יאוגרפיק וזה פרק מרתק המתעד טקסי חיזור בעונת הייחום שלבעלי חיים בסרנגטי" אני מנסה להבהיר כדי להסיר את טיעון ה"סדרה המטופשת" כאילו מצפה לשמוע "אה, אם כך אז זה בסדר" אבל למעשה ברב טיפשותי, אני רק מרים לה להנחתה..

-"טקסי חיזור? הם מזדיינים שם?" היא שואלת כאילו רק מצפה שאפול למלכודת באופן מוחלט וכמובן שאני עושה זאת בהליכה עיוורת "כן".

-"אם אתה לא רוצה שזיונים יהיו דברים שתראה רק על המרקע בנשיונל ג'יאוגרפיק בזמן הקרוב, אני מציעה שתלך כבר ותביא לי את הפד...תביא 2 בעצם" היא אומרת כנראה במטרה שגם השכן מקצה הרחוב יוכל לשמוע. אני קם מהספה והולך לכיוון חדר האמבטיה וכאילו בניסיון נואש להציל את כבוד האגו שלי אני ספק לוחש ספק משמיע לה

-" 2 פדים? <צחקוק> ברוך שלא עשני אישה..." אני אומר ומגיש לה 2 פדים עבים ונפוחים עבור המתמחזרת הכבדה מבעד לדלת השירותים

-"זה מצחיק אותך?" היא תוהה

-" האמת קצת...הפדים האלה עבים, נראה כאילו את לובשת חיתול..." השפתיים שלי עדיין קעורות בחיוך מרומז מטופש

-"מעבר לכאב שמגיע עם זה, אני בטוחה שלא ממש היית מגחך אילו היית צריך לחוות את זה ועוד על בסיס חודשי" היא אומרת בטון קצת פגוע אבל זה כאילו שאני לא לומד מתי לסתום

-"נכון ולכן אמרתי ברוך שלא עשני אישה" אני עושה ניסיון ממש לא מוצלח להסביר

-"אתה לא צריך להיות אישה כדי לחוות את אי הנוחות והמבוכה היומיומית שאני חווה בתקופת המחזור.. ואולי אתה צריך, כדי להבין זאת ולא להיות מניאק חסר התחשבות..." אני לא ממש מגיב מלבד חיוך מטופש, כאילו מבטל את דבריה...הזעם שלה גובר...

-"יודע מה? אני חושבת שמעתה ועד הודעה חדשה, כל פעם שיהיה לי הצורך ללבוש את הפדים העבים האלה, וכנראה 'המצחיקים האלה', אתה תצטרך ללבוש חיתול, עד שאפסיק לדמם ולטפטף. אולי כך תוכל להבין את מה שאני מרגישה וחווה, את החשש המתמיד מבריחה או הכתמה של הבגדים, את הצורך לדאוג שיהיה לי תמיד להחליף ואת ההשפלה שאני עוברת כשבן הזוג שלי צוחק עלי. אולי כשתצטרך להגיד לי שהרטבת ושאתה צריך להחליף, תבין שהצורך והרצון להבנה ואהדה ממי שהכי קרוב אליך הוא עצום כל כך, וכך אולי תוכל לשנות את הגישה...".
אני די בהלם מהפצצה שהיא מטילה עלי ומנסה לפטור זאת ב"כן בטח..." אבל היא לא מרפה

-"שום כן בטח - אתה הולך עכשיו לסופר פארם וקונה חבילה של חיתולי מבוגרים ואני מתכוונת לשים לך אחד במיידי. אתה תשכח משימוש בשירותים לפיפי מעכשיו ועד שזה עובר אצלי. זה לא נתון למשא ומתן אלא אם כן בא לך למצוא את עצמך ישן על הספה היום עד הודעה חדשה!"

אופססס, היא רצינית, אני חושב לעצמי, מחפש ניסיון נואש להוריד אותה מהרעיון הזה בדרך ההיגיון

-"תשמעי אני מצטער על זה שצחקתי אבל את לא רצינית עכשיו...מה להלביש אותי חיתול עכשיו?...מה בדיוק תשיגי בזה? בכלל זה באמת עניין של הטבע...אני יכול להבין את סבל המחזור, הכאבים הם לעתים נוראים ועניין הפדים הוא ממש לא העיקר כאן , כך שלשים אותי בחיתול לא ממש יעזור לך ללמד אותי מה את חווה...בחייך..." אני אומר, בטוח שנגעתי בנקודה חשובה שתגרום לה לסגת, בלי ממש לחשוב שהאמת הכל כך נכונה במשפט 'גם אש הגיהנום לא תצליח להכיל זעם של אישה' תגרום לה רק להסלים בעמדתה ולדבוק בהחלטתה

-"אולי אתה צודק, כנראה שתצטרך לחוות גם כאב במקביל..." היא מוסיפה ואני מצד אחד לא מבין איך אני חופר לעצמי בור עמוק יותר ויותר ומתוך ייאוש שוב פונה לטון המתבדח ומציע

-"מה תעשי? תתני לי אגרופים בבטן כדי שאחווה את התכווצויות המחזור?" אני שואל ומצחקק שוב (מה נסגר איתי? יש לי משאלת מוות????)

-"זה מצחיק אותך?" הוא שואלת במבט זועף אבל לא ממש מחכה לתשובה "אני חושבת שהחגורה שלך תעשה עבודה מספיק טובה על הטוסיק שלך בין החלפה להחלפה...יש לך עוד הערות???"

אני די המום וחסר מילים, שרוי בהלם...

-"אני מציעה שתצא מההלם, תזדרז ותלך לסופר פארם או שתחפש לך זווית שינה נוחה על הספה..."

ואני? הממממ...