לפני 9 שנים. 4 באפריל 2015 בשעה 18:11
לראות את הילדה הקטנה שלך מחייכת אלייך כשהיא על הידיים שלך, מנשקת נשיקות קטנות את האף שלך, במבע של אהבה טהורה, בדרך לחדר הניתוח, קצת נרתעת אבל סומכת עליך כשאתה משכיב אותה על המיטה ומחזיקה לך את האצבע חזק כשהמרדים שם עליה את המסיכה שטועמת קצת כמו תותים, מנסה קצת להילחם בשינה שנופלת עליה משום מקום אבל לא נכנעת בקלות ולא מרפה אחיזתה עם היד הקטנה שלה לאצבע שלך עד שהסם מכריע אותה והיא שוכבת שם רדומה, רפויה, עמוק בעולם של חלומות ואתה מתבקש לנשוק למצחה ולצאת מהחדר...
רגע קשה ביותר שרק דמעה אחת גדולה שזולגת על הלחי יכולה להעיד על סערת הרגשות המתחוללת לה בפנים.
הזווית האופטימית היא שזה רק ניתוח להקטנת שקדים אז שעה אחרי והיא ערה, וימים ספורים אח״כ כבר תרגיש טוב יותר אף ממקודם.
לאב ולילדה - שלום :)
