הגוף

שלא תטעי לרגע,
אני לא השולט שלך או כל אחד מהבולשיטים האלה,
אני זה את, בסוף תביני את זה ונפגש באמצע.

מה שתגיד.
נעל לי את הלסת לשבוע, דיברתי בפה סגור.
מה עכשיו אתה רוצה?
שתתבטאי, את מחזיקה חזק בגרון ונעלת,
כוסאמק את רותחת,
אז יאללה תוציאי את כל הרעל והכעס.
אני עושה אירובי כל יום, זה לא מספיק?
אני עושה לך מסז'ים ומורחת קרמים,
אמבטיות שמנים,
אפילו אוכלת נכון, הנה השבוע קניתי לך יוגורט ובננות!

הצלחתי לעבוד עליו כמה ימים ואז התעוררתי עם אגרופים קפוצים ואצבעות תפוסות.
נו מה???

עדיין לא הוצאת כלום חוץ מבכי,
אז נכון שהדמעות עליי וזה יפה שלמדת לבכות ושכבר חודשיים הן לא מפסיקות ואני מרגיש קצת יותר מזוכך ונקי והעצמות הזקנות שלך כבר לא חורקות אבל עדיין לא הוצאת שמינית ממה שאת צריכה להוציא.
ולמה הידיים?
את חושבת שאני לא יודע שאת רוצה לפרק במכות את כל המתחזים האלה לשולטים?
את כל האנאלפבתים המובטלים שרצו להרגיש שהם שווים קצת יותר מהסמרטוט שהם, אז הם "שולטים" באקדמאיות קרייריסטיות וכוסיות שהם לא היו יכולים אפילו להסתכל להן בעיניים אם הם היו וניליים?
ואת כל יפיי הנפש שמטיפים מוסר וירטואלי כאילו הם הרגע סיימו לכתוב את התנ"ך?
כל אלה שמתיימרים לרגישות ושופכים את הרעל שלהם לכל חסרת בטחון כמוך, שחושבות שמגיע להן...

הבהרת את עצמך מזמן,
הנה, סיימתי עם כל הוירטואליה, לא מתקרבת בכלל למחשב כבר חודשים,
מבלה רק עם אנשים אמיתיים ואוהבים באמת.
די, תניח לי, אני עייפה, מותשת, רק רוצה לישון ולבכות, מספיק להכאיב לי.

אני מכאיב לך?
אני?
את בחרת בחמש שנים האחרונות לעשות לעצמך נזקים שאני לא מבין מאיפה הבאת אותם בכלל ולמה.
אני פה בשביל לעשות דמאג' קונטרול כי את נתת לכל כך הרבה גברים ונשים לפרק לי את הצורה,
אני רך, עדין, ורוד ויפה ובקיץ אני שזוף וזוהר, את זו שבחרת למלא אותי בסימנים כחולים, חתכים של חבלים, דקירות של מחטים ועוד כל מיני זוועות.
את זו שבחרת לתת לאנשים האלה לקרוא לך זונה וכלבה וזבל ואני לא מבין למה חשבת שזה בסדר.
אני צריך שיקראו לך – יפה שלי/מתוקה שלי/מלאך שלי וכיו"ב,
אני צריך שילטפו אותך וינשקו אותך ויחבקו אותך ויסיטו תלתל מעל העין ויביטו בך במבט כל כך חם שימיס אותך.

באמת נורא קר לי כבר המון זמן ואני מלבישה אותך ממש טוב,
אתה לא יכול לסדר לי משהו בסירקולציה?

איזה סירקולציה? את צריכה חום אנושי ואמיתי, לא וירטואלי וזה יגיע, נשבע לך שזה יגיע,
רק תתחילי לטפל בי כמו שצריך.

התחלתי לטפל בך אבל אני כל כך עייפה.
אז תנוחי, נוחי כבר! עבדת כל כך הרבה בשנים האחרונות כדי לברוח מעצמך,
לכי לישון, תחלמי, תרגעי, אני כבר אעשה את שאר העבודה.

מנסה.

אוקיי, את משוחררת לישון,
רק דבר אחרון,
אם את תעיזי לדבר פה עם מישהו, לענות להודעות אדומות, כל מיני תגובות של יפי נפש למיניהם וכיו"ב אני מוחק לך את הבלוג ומעיר אותך עם כאבי בטן מטורפים.

נשבעת לך, אתה יודע שאני ממושמעת.

אל תדאגי גם בזה נטפל, את תפסיקי עם זה בקרוב מאד.