שוב יורד גשם,פיספסתי את הרגע לצאת.אני אצטרך לקחת ארגז לאסוף את השברים.
אתמול דיברת על "הבור היוספי" שלך,ואני יודע הרי ששנינו קוראים יוסף ובור לדברים שונים ובכל זאת באותו רגע כבר נפלתי לתוכו,ומישהי אחרת בשיחה אחרת, דיברה על הבולען שלי(וחשבתי שזה דוקא מאוד מתאים-הצורה שהם פתאום נפערים, והסכנה שבהם והצורה שבה אפילו מתקרבים להסתכל בהם בזהירות)ואחר כך רציתי להגיד לך(אבל כבר הלכת-אפרופו בורות)כמה המושגים האלה פתאום נראו לי רלוונטיים.בורות וחורים וחללים נגטיביים,וריקנות שהיא מה שנותן משמעות לחומר שסביבה.וכמה פתאום נראה לי שהחור הזה הוא כוח מניע בחיים שלי,הפחד ממנו,הצורך לתת לו משמעות ושפה.ומאז שאני זוכר את עצמי ניסיתי להסתיר אותו-לשבת בפנים חתומות- שאף אחד אחר לא ידע,להסתכל בפליאה באנשים אחרים שאין להם חור בבטן,להרגיש שהוא רוחש וגועש בתוכי,להקשיב לו במקום החוצה,להיות עם הפנים לחלון-כאילו שהוא לא נמצא במרכז החדר מאחורי,וכמה זה קשור גם להרס עצמי, לשלילה של מישהו אחר,ולנסות למחוק אותו ולהכאיב לו ,ולשלוט אגב כך בבור שלי, וכמה כל הפואטיקה של ההיעדר הזו רק מאוששת שוב מחדש את הבור שלי.
הגשם הפסיק אז אני אנצל את ההפוגה לאסוף את מה שאפשר.
לפני 12 שנים. 28 בינואר 2012 בשעה 5:49
