מס הכנסה

הגיע הזמן להגיד,איכס אבל זה אני,בן זונה אבל זה אני.
בלתי ראוי למאכל אדם אבל זה אני,חזיר אבל זה אני,
המקום הזה מאפשר לי ללכת אל תמצית מה שדחוי,מה שמעבר לגדר,
מה שאסור להסתכל עליו.מה שמוחצים בעקב הנעל ,מה שעולה מין הביוב, מה שמסירים ממנו את המבט ,
כשמורידים אותו באסלה ולהגיד זה אני.מכאן אני מתחיל,(כמובן- אבל לא כאן אני נגמר)על זה אני לא מוותר.
אני לא מוכן לחיות חיים שאין בהם את הגועל נפש הזה.אני לא רוצה לתקן את זה או להבריא מזה,
או להכניס את זה לחדר שאותו אני פותח רק ביום שישי בן השעות שש עד שמונה.
ולא אני לא חושב שזה קשור רק לסקס,ואפילו אולי זה לא קשור רק לסדומזוכיזם.
זה קשור לחיים שבחרתי ואני בוחר לחיות.זה קשור להצהרה על מי שאני ומה שאני.
וכן, אני נהנה להשתמש בך,להתיחס אליך כמו זבל,לקרוע לך את הצורה,
לגרור אותך על הריצפה בשיער,לדחוף את הזין שלי לפי הטבעת שלך,לגרום לך אחר כך למצוץ אותו,
לתת לך סטירה כזו שדעתך מתבלעת עליך,להרים אותך ולהוליך אותך בשיער כמו בובה על חוט.
ואני עוד נשוי,מבוגר ,ויש לי ילדים למרבה הזוועה.
שני דברים רציתי להגיד לך(למרות ש"את" זה ביטוי כללי כרגע,וזה בכלל לא אותה את,וחסר לי שה"את"
הזה יהפוך את הטקסט הזה לרגשני).
אחד על אותו יום שבו לא יכולתי לסבול את עצמי ושאלתי אותך מה את חושבת עלי-ואמרת "בן אדם"-
ובאותו רגע זה היה בדיוק מה שהיתי צריך,משהו שהחזיר אותי לעצמי,משהו מרפא,
(לא שטן? לא מפלצת? גם לא סופרמן-סתם בן אדם?)


והדבר השני זה לספר לך על אותם לילות שבהם אנחנו לא מזיינים כמו כלבים-
שבהם אני סתם שוכב לידך מחבק אותך ונאחז בך כל כך חזק עד שאני משאיר עליך סימנים
כחולים.