בבוקר שהתעוררנו ראיתי שהוא חרמן, הוא ישן בלילה עם פלג׳מה ורודה, מכנס קצרצר די צמוד וגופיית ספגטי נשי, נשי נשי....
התעורר עם זקפה מטורפת שאי אפשר היה לפספס דרך הפיג׳מה הזו....
פעמיים שאל אם יכול להחליף למשהו אחר אבל צחקקתי לי ואמרתי שיפה לך ככה, למה להחליף.... והזכרתי לו את הציפיה שידבר רק בלשון נקבה, אני רואה שקשה לו עם זה מאוד אבל הוא משתדל וככל שהחרמנות גדלה הוא משתדל יותר....
הסכמתי לו להחליף לחוטיני תחרה מדליק וגינס נשי ודיי צמוד שהיה לי בבית, לדעתי הוא לא הבין את המשמעות והלך על זה, עכשיו נראה שהוא מתחרט.... חחחח..... אחרי המכנס בקשתי שינעל גם את נעלי העקב, אם כבר אז עד הסוף וכמובן אודם מבריק שידגיש את השפתיים.....
ראיתי שהוא מתפתל כמו תולעת עם כל זה אבל זורם.... אני מנסה ללמד אותו לצעוד על עקבים, רגל אחרי רגל, הליכה נשית יחד עם דיבור נשי.... קשה לו.... אבל הוא לומד...... החרמנות רק מתגברת עם כל צעד שהוא עושה.
ואז אני לא מאמינה, הוא פשוט מתיישב על הכיסא נבוך כולו כאשר כתם רטוב מתחיל להתפשט לו שם למטה..... ״אויי... את מרטיבה...״ שאלתי, אבל זה היה הרבה מעבר לזה, היא ממש משפריצה, הוא / היא גמרה תוך כדי הליכה, ככה סתם מתוך חרמנות אין סופית שלהיות נקבה הצליחה לגרום לה....
יאללה לכי להתקלח ושימי את הבגדים בכביסה, עכשיו צריך לארגן סט נוסף להמשך הסדנא.... איך מרימים ישבן....