כשהוא פוקד עלי. אני מבצעת! פוסט זה נכתב לדרישתו של אדוני.
ריח של עץ חזק היה בביקתה שהזמנת לנו.
החריצים של רצפת הדק חרטו לי סימנים בברכיים בעודי יושבת מולך.
"על הברכיים" אמרת לי ,ואני ירדתי ,עיניי נעוצות בשלך.
חוטיני בלבד לגופי, ומצבטי פטמות שקנית רק לי במתנה.
אתה מסתובב סביבי. לבוש במדים, בוחן את הגוף הכמהה שלי, מלטף את פניי עם היד הגדולה שלך.
הנשימות שלי כבדות.
"ילדה שלי, בואי נסכם את השבוע שעבר" אמרת לי בקול שקט,בטוח,עוצמתי.
"את מתקדמת, לומדת יפה,ילדה שלי, את מודעת להתקדמות שלך?"
כן אדוני, אני מודעת.
"את גם מודעת לטעויות שלך,נכון?"
כן אדוני, אני מודעת אדוני.
"על טעויות אני לא מעניש אותך, כי את בתהליך למידה,ואת ילדה טובה שלי שמשתדלת להשתפר ואני גאה בך"
הדמעות זולגות מעצמן כשאתה אומר לי שאתה גאה בי.
"את יודעת על מה כן יש עונש.נכון?"
לא אדוני (אני מנסה את מזלי להתחמק מעונש)
"בכל פעם שתדברי לא יפה על עצמך,את תיענשי, כי בכל פעם שתדברי לא יפה על עצמך,יפה שלי, את בעצם מערערת על הבחירה שלי *בך* הבחירה שלי בבחורה יפה,סקסית,חושנית,חכמה.
זה ברור לך?"
ברור אדוני.
אתה ממשיך ללטף את פני, מוחה את הדמעות.
"למה את בוכה"
כי אני רוצה להשתפר אדוני,רוצה להיות הכי טובה בשבילך,רוצה שתהיה גאה בי.
"אני יודע מתוקה שלי,ובכל זאת, על טעויות שכאלה כן צריך לשלם"
"קומי ותביאי לי את החגורה שבחרת לך..."
ברגליים רועדות,לא מפחד, מהתרגשות אני ניגשת ומביאה לך את החגורה.
אתה מתיישב בכורסת העור ,הצליל של כורסת העור מדליק אותי (what the fuck? )
בואי, אתה מסמן לי על הברכיים שלך, אני באה.
יודעת בדיוק איך להתמקם, הבטן על הברכיים שלך,ישבן מורם אלייך, הפטמות שלי כואבות אבל אני בשקט.
"מוכנה?" אתה שואל ומלטף את הישבנים שלי.
מוכנה אדוני,אני עונה ,ודמעות של אושר בעיניי.
.
אני מחכה לך אדוני
שוב
עוד
אני שלך
🧎♀️