ביציאת מצרים שלי היום (בטיסה מטאבה לפיליפינים מסתבר שעוצרים באתונה) הסתכלתי מבעד לחלון המטוס.
מילדות יש לי סטייה גיאולוגית. אני מניחה שאני בין הבנות הבודדות שחלמו על מפה גיאולוגית על הקיר לצד פוסטר של מייקל ג'קסון.
תנועת האדמה, הלוחות הטאקטוניים, השפעת המים על פני השטח, הקפלים והשברים שיוצרת האדמה שנעה, כל אלו נחשפו לפני מבעד לחלון המטוס והעירו בי את זיכרון הילדות הזה.
כשגדלתי התשוקה הזאת עברה לבני אדם, בחינת התנהגות נוכחית הנובעת בקשר ישיר מהפעילות הטאקטונית של העבר והשפעתה על הנשמה.
הטיסה מעל המדבר והאיים הובילה אותי לתובנה שחקר עמוק, רציונלי המביא להבנה מעמיקה ומשם לחוויה האמיתית זו הדרך שלי.
לאחר שנים של חקר וניסיון לפירוק והבנה ואפילו התנסויות, מצאתי את עצמי בחודש האחרון מתמסרת כולי לזימון המושלם שלי. בכל מפגש, בכל מגע אני מעמיקה את ההתמסרות ואיתו משתנים הלוחות הטאקטוניים של נשמתי.
הוא נבוך מהשם שנתתי לו, אולם רק לאחר תהליך החקר, ההבנה והפירוק יכולה בעיני להגיע ההתמסרות.
הוא האדם הנכון בזמן הנכון לשנות את הלוחות שבי כרצונו ומכאן ניתן לו שמו.