התשוקה, הכמיהה, ההתרגשות, הגעגוע, הכל היה לה כבר ביום שקבענו שאנחנו הולכים לנברלנד
וכל יום שעבר כל הציפיות וההתרגשות רק התגברו
אחרי הכל זה בסך הכל פעם שניה שאנחנו יוצאים ביחד למקום בדסמי אני, טלר ואשתי הגורה, והפעם הראשונה העיפה לכולנו את הסכך למרות שהיא היתה רחוקההההה מלהיות מושלמת.
ולא לשכוח שזה אחרי שבועיים שבהם טלר במרחק של מעל 10 שעות טיסה, שזה תמיד גורם לגורה להיות על הקצה וללב שלה לנסות יותר ויותר לפרוץ מבית החזה (הסקסי בטירוף) שלה ולעוף בשיא המהירות לטלר.
בקיצור אנחנו ברכב נוסעים לאסוף את טלר (כי ג'אטלג איז ביץ' ) וגורה ממש על הקצה מרוב אושר והתרגשות שהולכים להיפגש עם האדון, לא מפסיקה לזוז ולאבד את המילים מרוב התרגשות, אנחנו מגיעים והיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה, להישאר לחכות בפנים, לצאת לחכות לו ליד הרכב, ואני אומר לה שהדרך הנכונה לקבל את פני האדון זה לחכות לו ליד השער ולהפתיע אותו בחיבוק גדול ועוטף.
טלר יוצא ואני רואה אותם מתחבקים ונרגשים, חמודים של ממש, הם מגיעים לרכב ואנחנו יוצאים לשעה ומשהו של נסיעה, הדרך עוברת ממש נחמד, אנחנו מקשקשים ובין לבין עוברים על הגבולות, הרצונות והמחשבות בנוגע למה שהולך לקרות הערב.
אני מקבל כבר תמונה יחסית ברורה על מה הולך להיות הלילה ועד כמה כולנו הולכים לחוות, ליהנות, לעוף, להתחרפן מרוב עונג ולהנות מכל שניה.
אנחנו מגיעים למיקום יחסית בהתחלה, לטלר (והבנתי שגם לי) חשוב להגיע יחסית בהתחלה כדי להכיר ולשלוט במקום כמה שיותר.
אנחנו נכנסים באווירה מאוד קלילה, כיפית וזורמת, ואני רואה את טלר ממהר לחפש את טריקית ומבין עוד יותר עד כמה גם הוא התגעגע ועד כמה הקשר שלהם חשוב, משמעותי ומיוחד.
מכיוון שידעתי שיהיו זמנים שלי ושל אשתי לבד במהלך הערב, וידעתי שזה יעורר אצלה געגוע, קנאה וכמיהה , מיד לקחתי שליטה והתחלנו לטייל במקום, לקשקש ולהנות.
הלכנו ביחד לשלם ולקחנו כלים למיני גולף לשחק, למרות שהיה לה קצת קשה לשחרר את טלר ולהנות בסוף זה הגיע והיא היתה לגמרי איתי, בזמן משחק וונילי זוגי שלא ידענו עד כמה יעשה לנו טוב והכניס אותנו לאווירה ממש טובה ורגוע וחיבר בנינו ועשה לנו טוב.
אני רואה תוך כדי שהאנשים האחרונים שנראו ממש ונילים עוזבים ואני יודע שעוד מעט יתחיל להיות מעניין, אני יודע כבר שאחד מהשיטות של טלר לקחת אותו ואת גורה לקצה זה לפתוח את הארוע, ככה שהם צרכים להתגבר ביחד על האווירה, לצאת מאזור הנוחות ולקרוע את האווירה הרגועה בהצלפות שוט על תחת עסיסי ורעשני במיוחד.
ובאמת תוך כדי שאנחנו מתמודדים עם הר געש
מעצבן במיוחד אני רואה אותו מתקרב אלינו, הוא מגיע והאווירה הוונילית בורחת לפינה, אנחנו מצליחים להכניס את הכדורי גולף להר געש ותוך כדי הוא מקבל אישור מהמארגנים שהאיזור נקי והוא אומר לי שהוא רוצה להתחיל ואני מאשר בציפייה.
הוא הולך וחוזר אלינו עם הקולר של אשתי ואומר לנו שהגיע הזמן לטקס קילור, והולך הצידה, מחכה לגורה שתיגש אליו.
היא נצמדת אלי בפחד, בחרדה עמוקה, ומצד שני אני רואה את הרצון שלה להיות גיבורה, ללכת לשולט שלה, להיות גורה.
אני שואל אותה איך היא מרגישה, פיזית, מנטאלית, נפשית.
מרוב סערת הרגשות העצומה שהולכת אצלה בראש קשה לה לענות, אבל לא מוותרים על דברים חשובים בגלל שקשה, אני מוציא ממנה את התשובות ומבין שהיא פשוט צריכה את הדחיפה והאישור ממני ואני משדר לה ביטחון ומפנה אותה ודוחף אותה לכיוון טלר, שהוא אני יודע יקח אותה משם.
היא הולכת לכיוון טלר ואני רואה אותו מקבל אותה, מחבק אותה גם, נותן לה ביטחון ורוגע.
ואז הוא משחרר אותה ומורה לה לרדת על 2, היא מצייתת מיד והוא מתחיל ללטף לה את הראש.
בינתיים אנשים מתחילים לשים לב ולהסתכל, הראש שלי כבר לא לגמרי איתם, אבל אני רגוע, אני כבר יודע מפעם שעברה שלא משנה מה, אני אמשיך להרגיש אותה, ואדע בדיוק מה עובר אליה.
טלר ממשיך ושם עליה לאט לאט את הקולר, לוקח את הזמן, מסיים ונותן לה רגע ואז מושך אותה למעלה.
אני יודע שהטקס הסתיים, זה מרגיש כאילו אנשים חוזרים לדבר אבל אני יודע שגורה עדיין לא לגמרי שם, הסערה עדיין בעיצומה בדיוק בשביל זה טלר הכין מראש כיסוי עיניים שהוא מוציא עכשיו ואני רואה אותה נבהלת ומחייכת, מפחדת מזה שהוא הולך לקחת ממנה את הראייה, ומצד שני יודעת שזה בדיוק מה שהיא צריכה כדי להיכנס לסשן, כדי להיכנס למקום שלה
אני גאה בגורה, אני יודע עד כמה היא מפחדת עד אימה, עד כמה המחשבה להיכנס ראשונה לסשן במקום הזה מצד אחד מרים לה, מדליק אותה עד השמיים ומצד שני החרדה שמאיימת להטביע אותה בסערה עצומה ואם זאת ברגע שטלר שם לה את הכיסוי עיניים ולוקח אותה אל בין העמודים המהממים הסערה שבתוכה מתחילה להירגע.
אני עומד קצת ממרחק, מצד אחת איתם ומצד שני שומר אליהם, מוודא שאף אחד לא מתקרב אליהם תוך כדי שטלר קושר לה יד ועוד יד, רגל ועוד רגל, ואני מרגיש את הראש של הגורה מתמלא שקט, שקט סמיך יותר מדם, שקט שאפשר לגעת בו, ואני יודע שהיא כבר לא איתנו אלא בעולם משלה.
הוא מסיים לקשור אותה, הולך כמה צעדים אחורה ואני רואה אותו עוצר להתפעל ממעשה ידיו, מהקשירות שלו, מהציות המושלם שלה, ממתינה ככה לגמרי בשבילו.
אחרי קצת זמן של הנאה הוא מתחיל בסשן הראשון, גם במקום וגם שלנו, מתחיל ממש בעדינות ומעלה את רמות החוזק לאט לאט, אני מרגיש את הכאב ואת ההנאה שלה ושמח בשמחתה, הוא מדבר איתה מידי פעם ואני מבין שהוא בודק איתה שהכל בסדר.
בנתיים אני והצוות המדהים של הנברלנד וידאנו שכל הצופים המדהימים לא קרובים מידי אבל יכולים לראות, אני נכנס לאזור שמאחורי העמודים כדי להשיג את המיקום המושלם, גם רואה אותה מלפנים, גם רואה את כל ההצלפות של טלר, וגם יכול לראות את המרחב שאף אחד לא מתקרב יותר מידי אני רוצה להמשיך לתת לטלר להמשיך להיות שקוע בסשן במקום לדאוג לסביבה.
אחרי עוד קצת הצלפות אני רואה שטלר מתקרב לסיום, אבל חסר עוד דבר אחד בשואו, וזה להראות את האהבה ואת החוזק של גורה ובעלה ברבים.
הוא קורא לי להחזיק אותה ובלי שאני צריך להציג את עצמי, ברגע שאני נוגע בה ומתחיל לחבק אותה אני מרגיש אותה נמסה, אני מרגיש אותה נצמדת אלי ומתחפרת בי, שואבת ממני כוחות ואני מחזיק אותה חזק ומעביר לה כוח,עוצמה, שלווה ורוגע.
אני רואה את טלר משחרר את עצמו קצת יותר, נותן לה עוד סדרה של הצלפות יותר קשוחות, יותר כואבות אבל אני יודע שביחד יש לגורה עוד הרבה כוחות, ועוד הרבה כאב שהיא מסוגלת לספוג.
אני מחליף מבט עם טלר ורואה שהסשן הראשון נגמר.
הוא מגיע נותן לגורה חיבוק ענק מאחורה, מה שנקרה סנדוויץ' גורה, ואני מרגיש אותה נרגעת במקום השקט שלה, ונמסה בנינו מרוב אהבה.
טלר אומר לי לשים לב ולהחזיק אותה טוב, שלא תיפול כשהוא משחרר אותה והוא לאט משחרר לה בעדינות יד אחרי יד ומניח אותם בעדינות עליי. הוא משחרר לה רגל ועוד רגל, אני מרגיש אותה כמעט קורסת אז אני מושיב אותה על הרגל שהכנתי מתחתיה מבעוד מועד.
טלר מגיע מאחוריה ואחרי עוד דקה של חיבוק משותף הוא מרים אותה ולוקח אותה ליד המקום שאני ישבתי בו קודם שמרגיש ממש אישי ונעים לאפטרקר אישי שאחרי הפעם הקודמת החלטנו שהם צרכים לבד כי כמו שהנשלטת צריכה את האהבה, ככה גם הצד השולט.
אחרי כמה דקות משמעותיות הוא מזמין אותי להצטרף ואנחנו מתחבקים, נרגעים וחוזרים למציאות אחרי הסשן הראשון של הערב.
ואני יודע שהלילה עוד צעיר ורק התחלנו לשחק...