חלק 1:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=185300&postid=1879781&view=latest
חלק 2:
אני שותה מהקפה, היא בינתיים עם העכבר על הלו״ז, מסדרת אותו..
״לא כלכך טעים לי, צריך שיפור קטן.. קצת סוכר לא יזיק״
היא מיד נעמדת- ״מצטערת, אני כבר מתקנת״
הולכת וחוזרת אחרי מס׳ דקות עם קפה חדש
אני לוגם- ״מממ עכשיו זה טוב.. תודה״
״בכיף, אין על מה..״ היא עונה ומחייכת חיוך נבוך
מגיעה השעה של המשחק
אני אומר לה שהיא משוחררת ואני נשאר לראות את המשחק
״אני יכולה להישאר, אין לי מה לעשות בכל מקרה בחדר״
היא עונה
״מה שתרצי, את יכולה להיות במחשב שלך.. או לראות איתי במשרד אם זה מעניין אותך״ וקורץ לה 😉 עם חצי חיוך
היא הולכת למשרד פקידות, ואני במשרד רואה את המשחק
הקבוצה שאני אוהד חוטפת גול בדקה 32..
אני מתעצבן.. וצועק על השחקנים בטלויזיה כמו גבר טיפוסי
היא מגיעה , לא מבינה מה קרה..
מסתכלת עליי.. ואומרת- ״אתה צריך שאביא משהו? כוס מים? משהו לאכול?״
ואני מסמן לה לא עם הראש
היא חוזרת לכיסא שלה
מגיעה המחצית- אני קם לשירותים, ביציאה מהמשרד שלי קולט אותה עם חצי מבט עליי וטיפה נבוכה..
אני קורץ וממשיך לשירותים
כשאני חוזר - רואה אותה יושבת במשרד שלי
״החלטת לראות את המשחק?״ אני שואל
היא צוחקת ואומרת לי ״לא בדיוק, אבל רק רציתי להודות לך שדאגת לי לתקן במילואים, אני ממש צריכה את זה ללימודים, כשתיגמר התקופת מבחנים אני אחזור ללמוד ואז יהיה קצת קשה להישאר פה״
״בסדר״ אני אומר לה- ״מה שעושה לך טוב, אני אסתדר אם תצטרכי ללכת״
המשך יבוא..

