לפני כשבועיים, נקרה בפניי היכרות ונילית לחלוטין עם אישה יפהפייה ומהממת שפתאום הפך לכימיה בלתי מוסברת של משיכה הדדית למרות שלא נפגשנו (למעט וידאו ושיחות פון).
מי שמכיר יודע שאני אדם של סטיות ושליטה, של סדום ועמורה ולפתע הרגשתי שזה בכלל לא אישיו עבורי אם היא לא בעניין, גם לא להתנסות.
- אני שם הכל על השולחן-
היא דווקא פירגנה ואמרה שזה יפה שיש לי שייכות למשהו שעושה לי טוב. וזה קירב אותי יותר ויותר אליה.
השיחות הפכו למשהו עמוק, עם המון רגש, צחוק, חיבור כזה שממש מזמן לא חוויתי.
לא היה מקום של שפיטה, או ארגז כלים, לא היו מגננות, או חסמים, פשוט חיבור מטורף של גבר ואישה בהרמוניה כמעט מושלמת.
היא שיתפה אותי בסודות הכי כמוסים שלה, בלבטים, בקשיים וברגישות גדולה. וזה נתן לי תחושה שיש אהבה בעולם בתקופה כזאת של גאולה או חרבו דארבו.
היא אפילו כתבה שיר עלי ועלינו וניגנה בגיטרה 🎸כשהיא שרה והרגשתי שזה הדבר הכי רומנטי ולא מאפיין שקרה לי מעולם.
כאילו לא הייתי צריך להיות מי שאני לא, לא לשנות אותי, לא לאפיין אותי, רק להיות נוכח. שם ואיתה.
לאחר שבוע. יום לפני שניפגשים...
הודעת WhatsApp
"קסם, זה לא אתה, אבל מרגישה שאין לי מקום כרגע בחיים לקשר הזה. מאחלת לך בהצלחה..."💔
פרולוג:
חזרתי לאטום את הלב. יש סיבה שאני לא ונילי. הרגש הוא פטיש 5 קילו בלב.
חוזרים לחייך.:)