ערק ומעשים טובים

היא:

“למה דווקא שליטה מרגישה לי כמו בית?, זה מוזר והזוי”

וואלה שאלה חכמה.
כי מי שלא מבינה שליטה, רואה רק כוח.
מי שכן, מרגישה ביטחון.

שליטה אמיתית לא מתחילה בידיים.
היא מתחילה ביכולת להחזיק.
רגש. פחד. רצון. גבול. שקט.

דום שלא יודע להקשיב, הוא רעש.
דום שלא יודע לעצור, הוא סכנה.
דום שלא רואה אותך, הוא רק גבר עם אגו.

אבל האיש שיודע מי הוא?
הוא לא לוקח ממך חופש.
הוא מפנה לך מקום.

במסגרת ברורה, כשהגבולות ידועים,
כשה”לא” שלך קדוש,
כשה”כן” שלך נשמר 
הגוף נרגע.
המוח שותק.
והנשיות… נפתחת.

לא כי מישהו הכריח אותה.
אלא כי סוף־סוף יש על מי להישען.

הכלוב, אם הוא נבנה נכון,
לא כולא.
הוא מגן.

ואם את קוראת את זה ומרגישה משיכה לצד זה,
לא כי את חלשה.
אלא כי את מספיק חזקה
כדי להפסיק להחזיק הכול לבד.