ערק ומעשים טובים

אני כבר לא משוכנע שזה המקום שלי. מרגיש לי כאילו שָׂפָה  שונה כבר של שיח. לא ברור עד הסוף על מה כולם מדברים ולמה בעצם?

מרגיש כמו התמסחרות קהילתית. הכל נסתר, מרוחק, צעיר, חצוף.

ובא לי להרגיש. רגש שאינו תלוי בדבר. של להישאר נאמן לעצמי ולבדס"מ שלי ולא לסשן או למתוח גבולות. פשוט להתרגש מזה שוב. לחזור להתחלה. לפשטות הזאת. 

להתנהל פה זה קשוח. הכל מתחיל בהתנגדויות אינסופיות, בלאווים ועקירת שיניים. 

Make it Simple

הבדסמ שלי הולך לאיבוד דרך הכלוב.

רק רציתי לאהוב.