"טוב, יאללה בא נבדוק את זה...
"פתח מצלמה." הוא כתב
הלב שלי החסיר פעימה. לא ידעתי אפילו מה הוא מתכנן והאמת שלא הייתי ממש מוכן לזה, אבל כל כך רציתי את זה שלא היה לי אפילו זמן לחשוב. נכנסתי לחדר, נעלתי את הדלת התיישבתי על הברכיים. התקשרתי .
המצלמה נפתחה. המסך של יאיר היה חשוך, אבל פתאום שמעתי רעש של נשימה עמוקה, ואז קול נמוך, מחוספס, כזה שמרגישים בבטן לפני ששומעים באוזניים.
"תוריד הכל, מתן. אני רוצה לראות את הכלבלב שלי כמו שצריך"
לא באמת היססתי. חזרתי לתנוחה של הכלבלב הכנוע ערום, הזין שלי כבר עמד זקוף ומתוח, מטפטף על הרצפה.
"יפה מאוד," הקול שלו הדהד בחדר. "עכשיו, שים יד על הזין. לא לשפשף. רק להחזיק. תרגיש כמה הוא חם, כמה הוא רוצה אותי... עכשיו, תתחיל. לאט. למעלה ... למטה... אני רוצה שתעשה את זה בדיוק בקצב של המילים שלי"
הוא התחיל לתאר לי מה הוא היה עושה לו היה שם. הוא דיבר על הידיים החזקות שלו, על איך הוא היה תופס לי את העורף ומצמיד אותי אליו. "אתה מרגיש את זה, מתן? אתה מרגיש כמה אתה חסר אונים מול הקול שלי? כמה הגוף שלך זקוק לי?" הוא שאל, והקצב שלו הלך והתגבר. השפשוף שלי הפך למהיר, הרגשתי שהמוח שלי נמחק וכל מה שקיים זה הקול שלו והיד שלי.
"עצור!" הוא אמר פתאום בנוקשות שיש בה גם רכות.
קפאתי. הזין שלי פעם כאילו יש לו לב עצמאי משלו.
"אתה רוצה לגמור, כלב?" הוא שאל בלחש סקסי ומרושע.
"כן... בבקשה... יאיר... אדוני..." התנשפתי, בקושי מצליח להוציא מילים.
"אני לא שומע. תבקש יפה. תגיד לי למה מגיע לך."
"בבקשה אדוני, אני לא יכול יותר... אני שלך, תן לי לגמור בשבילך..." התחננתי, הגוף שלי כולו רעד, הפטמות התקשו, וכל מה שרציתי יותר מלגמור היה שהוא יהיה מרוצה, שהוא יהיה גאה בי....
"טוב. אני מרשה לך. אבל רק כשאני אגיע לאחת. אם אתה גומר לפני - כנראה אתה לא באמת כזה צייתן כמו שאמרת. הבנת?"
"כן אדוני."
"תתחיל לשפשף חזק. הכי חזק שלך. עשר... תשע... שמונה..." הוא התחיל לספור לאחור והגוף שלי רעד. הייתי כל כך קרוב
"שבע... שש... חמש... יותר מהר, מתן! אני רוצה לראות אותך מתפרק...
שפשפתי כל כך חזק שהייתי בטוח שאני עוד שניה גומר. עצרתי . לא רציתי לאכזב אותו.
"מה קרה, מתן? אמרתי לך להפסיק?" הוא מיד שאל
"לא אדוני, אני פשוט כל כך חרמן ואני מפחד שעוד רגע אני פשוט גומר ואני לא רוצה לאכזב אותך.."
"זה לא באמת מעניין אותי. זה בעיה שלך. תמשיך לאונן"
לא הבנתי מה הוא רוצה. הייתי בטוח שהוא ישמח מזה שעצרתי, אבל כנראה שלא. המשכתי לשפשף תוך כדי שאני אומר למח שלי כל הזמן אסור לך לגמור, אל תגמור, אל תאכזב אותי..
יאיר המשיך "חמש.. ארבע... שלוש... שתיים..."
הגעתי לקצה. הייתי בשנייה האחרונה, העיניים שלי נעצמו, חיכיתי למילה "אחת" שתגאל אותי...
אבל היא לא באה.
"שתיים וחצי..." הוא אמר ברוגע מקפיא. "שתיים ורבע...
"בעצם, תפסיק. ידיים על הראש. עכשיו!"
נחנקתי. הידיים שלי הלכו מעצמם לראש, אפילו לא הספקתי להבין למה. הרגשתי כאב פיזי ממש מהמתח שלא השתחרר. הזין שלי עמד להתפוצץ.
אחרי דקה של שקט מורט עצבים, הוא אמר בקול רך,
"כלב טוב. עמדת בזה יפה. הוכחת לי שאתה יודע להתמסר גם כשכל הגוף שלך צורח"
הוא ניתק את השיחה. המסך חזר להיות שחור. שכבתי על המיטה, רועד כולו, הלב שלי דופק כמו תופים בראש.
אחרי כמה רגעים הגיעה הודעה בטלגרם:
"אוקיי מתן. נראה לי שבאמת שווה לבדוק את האופציה הזו של שליטה וירטואלית איתך. תנוח. נמשיך מחר."
"רגע, אני יכול לגמור אדוני?"
"חחח.. למה נראה לך?" הוא כתב
"סליחה יאיר"
"לילה טוב כלב"
"לילה טוב" כתבתי ושקעתי במחשבות
[אל תשאירו אותי במתח, ספרו לי מה חשבתם]