פנטזיות וסיפורים נוספים

שבוע לא הייתי פה.

האמת שהייתי בטוח שאני אחזור מהר יותר.. 

טוב לא לגמרי. רק לשבוע

תחזיקו לי אצבעות שלא תראו אותי פה השבוע...

ואם כן תרגישו חופשי לעשות פה שיימינג בתגובות

ואולי אפילו להחזיק לי אצבעות

התחלנו.

בשורות טובות

לאור המצב ביטלו לנו את המילואים

אולי יום אחד אני אצליח לחזור לשפיות

בעקבות הפוסט שבוע שעבר, שכתבתי בו על האדון שרצה להשאיר לי בקבוק שתן אבל הבריז בסוף

פנה אלי מישהו, שנדלק מהסיפור, ורצה להשאיר לי משהו אחר במקום...

רוצים לנחש מה הוא הציע?

יותר מידי ימים לא גמרתי

ותכלס לא בא לי סתם לשפשף בלי אדון זה כבר לא כיף

את דניאל הכרתי פה בצ’אט. התכתבנו קצת ודי מהר עברנו לטלגרם. הוא הגדיר את עצמו כשולט חסר ניסיון, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא עם הגנים הנכונים. הוא ידע בדיוק איך להיכנס לי עמוק לראש, איך לגרום למילים שלו ללכת איתי גם שעות אחר כך...

בהתחלה רק דיברנו. סיפרתי לו על הרצון העמוק שלי להיות נשלט, על הפנטזיות הכי עמוקות, על למה אני כותב את הבלוג הזה. הוא סיפר מעט על עצמו ובעיקר שאל שאלות - חודרות, מדויקות, כאלה שגרמו לי להרגיש חשוף ופגיע.
הסשן הראשון שלנו היה בבוקר, נמשך כמעט שעתיים. הוא גמר חזק, בקול גדול, ואני נשארתי עם זין קשה וכואב ועם הנחיה ברורה: "תחכה עד הלילה. בלי לגמור. אני רוצה אותך מיוסר עוד קצת"

מאז דיברנו לסירוגין. הוא לא רצה קשר צפוף, לא התחייב, וגם לא רצה שנגדיר מה בדיוק אנחנו עושים. לפעמים הוא היה נעלם לכמה ימים, ואז חוזר וזורק אותי לכמה ימי אדג’ינג ארוכים, צופה בי מתייסר, מתחנן, בזיין הדולף. זה לא בדיוק מה שרציתי, אבל כיבדתי. כי כשהוא היה שם - אלו היו רגעים נדירים מבחינתי.

והחרמנות... היא הצטברה והצטברה בתוכי כמו רעל מתוק. לפעמים שהוא לא היה נמצא והייתי חרמן ומשעומם הייתי נכנס ל-Dirtyroulette, פותח מצלמה, משפשף כמו משוגע, מנסה להוציא קצת לחץ. עד לאותו ערב.

פתאום הודעה בטלגרם מדניאל: "יכול להיות שאתה מאונן עכשיו עם מישהו אחר?"

הלב שלי צנח. הידיים רעדו. הזין שלי עדיין היה ביד, קשה.
לא הייתי לגמרי סגור מה הסיטואליצה, לא זכור היה לי שקבנו איזה גבולות גזרה כאלה, או שאפילו היתה איזה בקשה או רמז לזה.

-"כן אדוני..." כתבתי מיד "להפסיק?"

"אנחנו צריכים לדבר על זה. זה לא מתאים. חשבתי שאתה רוצה להיות כלב אמיתי, לא איזו זונת צ’טים."

הידיים שלי רעדו חזק יותר. התחלתי לכתוב, ופשוט יצא לי טקסט ארוך וחשוף:

"דניאל אני מצטער אני ממש מצטער, אני יודע שזה נראה נורא. כל היום בעבודה אני חושב על מישהו שישלוט בי, נרדם עם המחשבות איך אתה פוגש אותי, מצמיד את השפתיים שלך לאוזן שלי ולוחש 'אתה שלי'. קשה להחזיק ככה. נכנסתי רק כדי להירגע, חשבתי שזה יעזור לי, לא חשבתי שתראה. אני מתבייש בעצמי. סליחה. אני יודע שמגיע לי עונש. סליחה אדוני. תגיד לי מה לעשות ואני אעשה."

"תסתום. אתה חלש וחרמן כל הזמן. זה בדיוק מה שאני צריך. אבל אם אתה רוצה אותי, אתה צריך ללמוד את המקום שלך. אין לי בעיה שאתה כלבלב מיוחם, אני לא יכול להיות איתך כל הזמן. אבל אתה חייב לדעת ולהרגיש תמיד מי באמת שולט בך. שלא תתבלבל."

"כן אדוני." כתבתי רק מהפחד לנהל איתו איזה משא ומתן על זה. 

השיחה שלנו המשיכה. הוא שאל שאלות חודרות, סחט ממני כל מיני התחייבויות, גרם לי להרגיש קטן ופגיע אבל גם מאוד מוחזק וביידים טובות שרוצות אותי כמו שאני.

"עבד אמיתי חייב קולר."

"אבל אתה יודע שזה לא אפשרי... איך אני יכול להסתובב ככה בדירה?"

"יש לך חצי שעה לחשוב על פתרון. לא מעניינים אותי התרוצים. תחליט מה אתה רוצה בחיים."

"יש לי רעיון" מיד כתבתי, אפילו בלי לחכות דקה. לא יודע מאיפה באה לי המחשבה. "אולי צמיד? אני אשים אותו על היד הימנית - היד שמשפשפת. ככה בכל פעם שאני נוגע בזין אני אזכור למי אני שייך, אדוני."

"צמיד שחור. דק. כמו חוט. רעיון מעניין" הוא כתב . "אתה יודעמה?  תזמין עכשיו. אני רוצה תמונה שהזמנת וזה בדרך."

שלחתי לו.

כשהצמיד הגיע, הידיים שלי רעדו כששמתי אותו. דק, שחור, יפה כזה.
ברור לי שכלפי חוץ זה נראה תמים, אבל אני ודניאל ידענו בדיוק מה מסתתר מאחוריו.

שלחתי לו תמונה שלי עם הצמיד החדש.

"יפה. כלב טוב" הוא מיד כתב

עכשיו אני רוצה סרטון וידאו שלך משפשף, אני רוצה לראות את הצמיד הזה בפעולה.

התחלתי. היד הימנית אוחזת בזין, הצמיד נע עם כל תנועה. הpre-cum כבר זלג, לבן ומבריק. הדופק שלי על מאתיים , זיעה זלגה על החזה, על הבטן. המחשבות בראש התחילו לרוץ ...הוא נכנס לי לראש עמוק...

מאז הצמיד הפך לחלק ממני.
בכל בוקר שאני קם אני מזכיר לעצמי מה המטרה שלי היום, ואם אני מרגיש לבד, אני משפשף אותו קצת - ומיד זוכר את מי אני משרת

אני מת ללמוד משהו חדש

הצעות יתקבלו בשמחה

אז מי שעקב בבוקר על הפוסט האחרון שלי בטח סקרן...

אז, מהבוקר הלב שלי על מאתיים.
כל היום אני בהיפר עם אנדרנלין, הזין מתוח מלא pre-cum דולף רק מהמחשבה על הבקבוק שהוא אמור להשאיר לי.

הייתי מוכן נפשית וגם מעשית. כבר תכננתי איך אני יוצא מהעבודה, איך אני אוסף את הבקבוק בשקית כזו אטומה כדי שאף אחד לא יראה אותי מסתובב ברחוב עם בקבוק שתן. אפילו חשבתי איפה ואיך אני מצלם לו את הסרטון שלי שותה את השתן שלו.

התכוננתי גם נפשית,  דמיינתי את הטעם, את הבושה, את ההתרגשות.
הייתי לגמרי על הקצה.

ואז… כלום.
הוא הבריז. קיבל רגליים קרות.
(צחקתי לעצמי, זה לא אמור להיות החלק שלי?)

כמובן שהוא נעלם, לא תיקשר

ורק הותיר אותי חרמן ומתוסכל...

הייתי יושב מול הטלפון, הלב דופק כמו משוגע, והאצבעות רועדות על המסך.
פעם, רק להפעיל מיקרופון היה בשבילי קו אדום. הרעיון שמישהו ישמע את הקול שלי, אולי אפילו יזהה אותי, זה היה יותר מדי.
מצלמה? אל תצחיקו עלי. להראות את הגוף השעיר, את הזין או החור - זה היה מחוץ לתחום.

ובטח שלא בתנוחות משפילות. בטח שלא את השפתיים שלי, או חלק מהפנים, בטח שלא על ארבע עם הזין עומד או באיזה תנוחה משפילה..
המחשבה שמישהו יראה אותי ככה גרמה לי להרגיש חרדה מעורבת בחרמנות מטורפת.

הייתי סוגר, הולך להתקלח במים קרים ומנסה לשכוח. מנסה להבין איך הגעתי למצב הזה?!

והיום?

היום אני מסתכל אחורה ותוהה מה אני חושב על המקום החדש שלי.
כי המסע הזה, הצעד אחר צעד, לקח אותי למקומות שלא העזתי לדמיין.

להפעיל מצלמה, טוב זה הבנתם שזה כבר קרה לא מעט.
בהתחלה רעדתי, כיסיתי את הפנים בחולצה, הדלקתי והצגתי רק את הזין. עכשיו? זה כבר ענין שבשיגרה, בלי לחשוב יותר מידי . אני מציג את עצמי לראווה, את השערות השחורות על החזה, את הזיעה שנוטפת לפעמים, את הידיים שרועדות מהתרגשות לפעמים.. .

להכניס משהו לחור של התחת- גם זה עברנו.
פעם המחשבה לבד גרמה לי להתכווץ מבושה. היום אני עדיין לא מת על זה, אבל זה משהו שנראה לי הגיוני לעשות בשביל אדון. 

לשתות שתן -  זה היה אחד הקווים האדומים הכי עמוקים שלי.
הבושה הייתה כל כך חזקה וגם זה היה נראה ממש מוזר והזוי לשתות אותו. אבל עם הזמן, ועם האדון הנכון עם הקול הבוטח בעצמו והאווירה הנכונה גם את זה עשיתי פעמיים-שלוש כבר. אני זוכר את הטעם הראשון, את הדופק בכל הגוף, את התחושה שאני עובר עוד שלב. את ההוראה לקחת עוד לגימה ועוד לגימה. איך הוא היא אומר לי לסיים את כל הכוס

להתקין טלגרם - זה נשמע מצחיק אני יודע, אבל עבורי זה היה צעד גדול. להוריד אפליקציה למכשיר ולחבר בין העולמות, בין הפנטזיות למציאות,   זה היה משהו שהמון המון זמן לא רציתי לעשות, אבל בסוף האדון הנכון גרם לי לעשות גם לזה . ובדיעבד הבנתי שזו הדרך הכי טובה לשמור קרוב אנשים טובים 

ואז היום...

מישהו כתב לי שהוא מגיע לאזור שלי היום, והוא הציע להשאיר לי בקבוק עם השתן שלו בשבילי.

אני יושב כאן, קורא את ההודעה שוב ושוב, והגוף שלי מגיב לפני הראש. הזין עומד כמו טיל, הדופק על מאתיים....
מהפחד לא להפעיל מצלמה … עד בקבוק שתן זר שמחכה לי באיזה חניון.

איך הגעתי לכאן?

בפורומים פה

וואלה לא סגור אפילו למה

חבל

דווקא היה לי משהו נחמד  שרציתי להגיב אליו