יומיים שלמים חלפו בלי מילה מאורן.
רק מבטים.
קריצה קלה כשעבר לידי בחדר אוכל, כאילו הוא יודע בדיוק מה עובר לי בראש בכל פעם שהוא מתקרב.
הזין שלי התקשה סתם מלראות אותו מסתובב בפלוגה. השערות השחורות שמציצות מעל חגורת המכנסיים, הקרחת המבריקה מזיעה, הקול הצרוד כשהוא צוחק עם מישהו אחר.
ניסיתי להתעלם, להתרכז בשגרה, אבל כל פעם שהוא היה בקרבת מקום הרגשתי את הפטמות מתקשות מתחת לחולצה, את הבטן מתכווצת, את ה-pre-cum מתחיל לטפטף בתחתונים.
ואז, באמצע היום, הודעה בווטסאפ:
"אתה פה? תגיע לחדר שלי. עכשיו."
הלב דפק כל כך חזק שהייתי בטוח שאני בהתקף לב.
הגעתי לדלת שלו תוך פחות מדקה. היד היססה לפני שפתחתי את הדלת.
הוא פתח לפני שהספקתי לקבל אומץ.
עמד שם במכנסי ב' בלי חולצה , החזה השעיר מככב, ריח חזק של גבר - זיעה, דאודורנט - חולה על הריח הזה.
"תיכנס," אמר בשקט, סגר את הדלת וסובב את המפתח.
עמדתי באמצע החדר כמו ילד שנתפס. לא ידעתי איפה לשים את הידיים.
הוא התיישב על קצה המיטה, הסתכל עליי מלמטה למעלה, קול נמוך ורגוע:
"קלטתי אותך, מתן. ראיתי איך אתה מסתכל, איך הגוף שלך מגיב כשאני קרוב.
אם זה לא כיף לך - תגיד עכשיו. הכול נשאר בינינו, אני לא אומר מילה. מבטיח לשתוק"
אורן לקח איזה פאוזה שקטה, כאילו למתוח את הקצה שאני גם ככה נמצא עליו
"אבל נראה לי שאתה דווקא נהנה."
הוא הושיט יד.
כף יד גדולה, שעירה, חמה. הניח אותה ליישר על המכנסיים, מעל הזין.
לחץ קלות.
הזין שלי כבר היה חצי קשה, ועכשיו התקשה מייד שהאצבעות שלו דוחפות מעל הבד.
"תראה," הוא חייך חיוך קטן, מסוכן, "גם הוא מסכים איתי.
אבל אני רוצה להיות בטוח שגם אתה מסכים להמשיך, כן?"
לא היה לי מושג מה לעשות, איך ממשיכים. מצד אחד רציתי לטרוף אותו באותה לילה בפנתר. מצד שני לא הייתי בטוח שככה אני רוצה להתחיל את הקשר שלי עם בנים. מצד שלישי אורן היה נראה חתיך אש. הפנים שלי בערו. לא הצלחתי לדבר. המח עוד התבלבל והתחבש עם עצמו, אבל הראש הצליח להוציא הנהון קצר.
הוא חייך ופלט איזה צחקוק "זה מספיק לי כרגע."
אורן ניגש לדלת, בדק שהיא נעולה.
"החפ"ק יצא מהגדוד חזרה למוצב לפני שעה. יש לנו זמן עד התדריך הפלוגתי."
הוא שחף את התיק שלו מתחת למיטה הצהלית, פשפש משהו כאילו הוא מחפש משהו בפנים, ואז שלף פלאג סיליקון שחור, לא ענק אבל גם לא קטן, בסיס רחב, בצורה ישרה. הוא החזיק אותו מול הפנים שלי. "יודע מה זה?"
הנדתי בראשי לשלילה, למרות שהבנתי מיד.
"אל תהיה כזה תמים, אני יודע שאתה עמוק בפנים הרבה יותר שובב ממה שנראה, אתה יודע מה זה נכון?"
לא היתה לי הרבה בררה, פשוט אמרתי "כן" והתפללתי לטוב.
"אני הולך להכניס לך את זה, וזה יהיה בחור שלך עד אחרי התדריך של הפלוגה"
הוא כנראה ראה את התגובה על הפנים שלי והוסיף "אל תדאג, זה פלאג קטן, אתה לא תרגיש אותו, אם לא תזוז הרבה בתדריך זה יעבור ציק צק"
בלעתי רוק. הרגשתי את הדופק בכל מקום - בצוואר, ברגליים אפילו באוזניים לרגע.
"יאללה תוריד מכנסיים ותחתונים אין לנו הרבה זמן."
הידיים רעדו.
פתחתי כפתור, משכתי למטה לאט. עמדתי חשוף מלפנים, הזין זקור כמעט לגמרי, ראש אדום ומבריק מ-pre-cum.
הוא פתח בקבוקון סיכה, שפך על האצבעות, אחר כך על הפלאג .
"תסתובב. תישען על השולחן." היססתי לרגע, תהייתי אם באמת זה מה שאני רוצה, הוא כנראה קלט את זה ומיד פקד "ידיים על השולחן." בלי להשאיר לי איזה התלבטות.
צייתתי. רגליים מפושקות קלות, ישבן חשוף, קר.
הרגשתי את האוויר הקריר על העור, ואז את החום של הגוף שלו מאחוריי.
יד אחת על המותן שלי, מחזיקה חזק.
האצבע המשומנת נגעה ראשונה, מעגלים איטיים סביב הטבעת, לוחצת קלות, נכנסת טיפה-טיפה.
התכווצתי, נשמתי חד דרך האף.
"תירגע," לחש לי באוזן, נשימה חמה על הצוואר, "תנשום החוצה… ככה… יפה מאוד."
האצבע נכנסה עמוק יותר, זזה לאט פנימה-החוצה, פותחת אותי.
גנחתי חלש, לא הצלחתי להתאפק. הזין שלי דפק באוויר, טיפות pre-cum ניתזו על הרצפה.
הוא הוציא את האצבע.
הרגשתי את ההתחלה של הפלאג לוחץ.
"עכשיו תלחץ קצת החוצה, כאילו אתה הולך לשירותים… כן, בדיוק ככה."
הוא דחף לאט.
הטבעת התרחבה, כאב חד קצר ואז זה בפנים.
נאנקתי בקול חנוק, ראש מורכן, אצבעות לוחצות חזק על השולחן.
הפלאג החליק פנימה עד הסוף, הבסיס נצמד לישבן, והוא טפח לי קלות על הלחי.
"כל הכבוד. הוא בפנים."
אני מודה שזה היה פחות נורא ממה שחשבתי, לא בכיתי בכלל, והצלחתי להחזיק אותו בפנים בסוף
אורן משך לי למעלה את התחתונים, הבד נמתח על הזין הזקור - רומז לי להזדרז ושנגמרה החגיגה
שמתי שוב את המכנסיים, סגרתי את הכפתורים עם ידיים רועדות.
אורן אפילו לא חיכה שאסדיר נשימה, הוא קם פתח את הדלת לרווחה ואמר "יאללה צא עוד רבע שעה התדריך מתחיל."
----
שהייתי קטן היה ספר שבסוף כל פרק היה אפשר לבחור איך הפרק הבא ימשיך
אז זאת ההזדמות שלכם - מה יהיה בפרק הבא?