לאחרונה אני מוצא את עצמי חושב הרבה על משהו שמישהו אמר לי פעם
הוא כינה אותי "זונת צומי"
האבחנות שלו תמיד היו מדוייקות, הוא ידע לקרוא אותי כמו ספר פתוח
אבל שני המילים האלה לקחו אותי לחשיבה פנימית עמוקה על עצמי
זה ללא ספק נכון, גם שאני כותב פה סיפורים, אני תמיד בלחץ מרפרש בלי סוף מי הגיב, אם היו פיידבקים (מזל שאין פה התראות על X צפה בפרופיל שלך אחרת בכלל..)
אבל נראה לי זה יותר מסתם לספור לייקים בפייסבוק, זה יותר מזה
לא מזמן קראתי איזה פוסט של מישהו, נראה לי זה היה פה, על סשן שהיה לו עם מישהו. הוא לא נשבר מהמכות, מהכאב בחור או מהמילים הקשות -הוא נשבר, רק בגלל שהאדון שלו לא ראה אותו , לא ליטף לו את הראש, או החמיא לו על המאמץ שלו.
אני לגמרי מזדהה עם זה.
בסוף אני מאמין קשר בידסימי הוא הרבה הרבה יותר מהמכות מההשפלות הוא הדבר הזה, שאי אפשר לכמת אותו במילים, שנוצר בין שני אנשים.
🐶