בועות

את געגוע ,כזה שמעלה דמעות ,עם גוש כזה כואב בגרון .
כזה שגורם לי לכתוב לך בשעה כזו.
את מופלאה ,את האישה של חיי .
כל רגע איתך הוא עונג נפלא.
כל רגע איתך הוא התבוננות בקיים.
חלק ממני עצוב לפעמים ,כשאת לא איתי.
ורק לפעמים
אני מודה מודה מודה ליקום שאת קיימת כי בלעדיך זה כמו להיות בלי שמש.
ואת שמש גדולה חמה כל כך נעימה.
כשאת שורפת זה עמוק וחודרני משאיר עקבות של תובנה לפעם הבאה.
אני כותבת לך כמו אינפנטילית ברמות גבוהות .
אין עליך את המלכה את מלכת העולם ,וכמה מצחיק זה נשמע לקרוא את זה כאן .
אז חתמת עליי והלכת
ועכשיו אישתך מחכה לך שתחזרי .
בבקשה תחזרי!?!
אני מבטיחה לך שאיתי זה גוד טיים.
אפניק אותך בדיוק כמו שאת אוהבת ככה בעדינות שלך .
אני סבלנית נותנת לך את הזמן אבל רק שתדעי שאף בולבול לא יצחיק אותך כמוני.
אין בולבול בעולם שישתווה לי תודי .(כן זו אני עם הזין במוח)
אז קחי תזמן תראי עולם אני תמיד אהייה קיימת ותמיד תוכלי לחזור, את לא חייבת להודיע מראש הלב שלי תמיד פתוח לפרח יפה כמוך בגינה שלי. להתבונן בך להנות ממך.כי את הכי בולטת כזו שמושכת תשומת לב וזה בלי שאת רוצה בכלל.
אז לבנתיים חזרתי לכאן ,אין סיבה מיוחדת לראות את השחור הזה.
אין סיבה מיוחדת לחפור בתהום שכזה.
אבל הפעם המקום הזה נראה לי קצת אחרת מכל הפעמים הקודמות ,אולי בגלל שאני מתבגרת אולי בגלל שהכל זה צחוק אחד גדול ,כזה שמתגלגל בתוכי ועושה גלים מוזרים ומצחיקים בבטן. הפעם אני לא חופרת כי אין בור ואין תהום ,השלם מתחיל לתפוס פרופורציות בחיים שלי, וזה מזה כייף.
אין עליי את תראי כשתחזרי .
me love you very very much much