בועות

הלב שלי מאיץ פעימות,הוא לא מפסיק לדבר אליי,עם העיינים האלו.
מתקרב אליי במהירות כזו ,הוא מתחיל ללחוץ חזק כשהוא אוחז בי ,מאיץ בי, תיפתחי תיפתחי עכשיו מייד הכי מהר שאת יכולה ,הוא לא נותן לי רגע של היסוס ,לעכל אותו,רגע לקחת נשימה.
אני מרגישה כאילו בתוך קופסא ,ואני מלאה בתוכו כולי,בתוך קופסא שלא מכילה אותי.
הלחיצות שלו מרעידות אותי,עד שאני מרגישה את הגוף הזה בתוך הקופסא הזו ,ואני רוצה להתפרץ להשפך ממנה ,לחלל לחוץ ,הוא מגביר את הלחץ הוא רוצה שאצא אליו ,קשה לי,כואב לי
שאני רוצה להחשף אליו וכמה שהוא רוצה להכיל אותי בחלל שלו ..
המילים מתאדות באוויר עיינים מדברות ידיים מושטות ,
זה מן דבר כזה שאין לו שם שעוטף אותנו ,
אני נושמת ,נושמת נושמת.
הוא נותן לי מקום,חלל חופשי,אז למה אני לא נותנת חזרה.