היסחפות

בימים הבאים הם דיברו המון, בעיקר בצ'אט.
הוא נתן לה הוראות ומשימות, והיא ביצעה בצייתנות.
הוא לא הרשה לה לאונן וזה הרג אותה.
לא משנה כמה היא התחננה וביקשה והבטיחה לעשות הכל.
הוא לא הרשה.
היא ביקשה להיפגש שוב.
"ביום שלישי" הוא הבטיח.
"יופי" חשבה לעצמה, "ביום שלישי ההורים לא בבית אז לא אצטרך להמציא תירוצים לאן אני נעלמת".
"תראה לי את פניך?" שאלה.
"את בטוחה שאת רוצה לראות?"
"מאד"
"ביום שלישי תיראי"
יום שלישי הגיע.
מהבוקר היא הייתה קצרת רוח.
הם קבעו לשעה חמש.
שעות לפני היא התחילה להתארגן.
בשעה שלוש נשמעה פתאום נקישה בדלת.
בפתח עמד יעקב, חבר של אחיה מהישיבה, הוא החזיק תיק ביד.
היא לא הבינה מה הוא עושה שם.
הרי אחיה בישיבה והוא אמור לדעת את זה.
"אחי לא בבית"
"אני יודע"
"אני צריך רק לקחת משהו מהחדר שלו"
"תכנס, אבל תזדרז כי אני צריכה לצאת עוד מעט" אמרה וחזרה לחדרה לסיים להתארגן.
בחדר היא חשבה על יעקב.
איך הייתה מאוהבת בו בסתר פעם.
הוא היה חתיך אמיתי.
הוא גם הקרין המון סמכות.
"הוא היה יכול להיות שולט נהדר," היא חשבה.
"אולי אלמד אותו...?"
היא סילקה את המחשבות האלו מהראש מהר.
"יש לך שולט מפגרת"
היא התעשתה וקמה לצאת מהחדר.
ואז היא פתאום שמה לב שהוא עומד שם.
בפתח החדר.
מסתכל עליה ומחייך.
"אפשר לעזור לך?" שאלה בקוצר רוח.
"חוצפן" חשבה לעצמה.
"נכנס ככה לפרטיות של החדר שלי"
"אחי יהרוג אותו כשאספר לו"
"את הולכת?" שאל.
"כן"
"לאן?"
"לא עסקך"
היא התקדמה לכיוון הדלת וציפתה שיזוז ויפנה לה את הפתח.
הוא לא זז.
מילא את כל רוחב הפתח של החדר.
"זוז"
"מה?"
"זוז בבקשה"
"זוז בבקשה מה?"
"מה?" היא לא הבינה מה הוא רוצה ממני.
"שאלתי, זוז בבקשה מה?"
"זוז בבקשה מייד!" היא התחילה להתעצבן ממש.
היא לא ראתה את התנופה של היד.
הסטירה שהוא נתן לה עם גב היד העיפה אותה לרצפה.
היא זינקה חזרה.
נעמדה מולו.
"מה זה היה צריך להיות?" היא צרחה.
"רצית לראות את פני" הוא ענה ברוגע תוך כדי שהוא מעיף לה סטירה נוספת שזרקה אותה שוב לרצפה.
"ובחיים שלא תצעקי עלי"
"מה?"
"איך?"
"זה אתה?"
"כן, זה אני"
היא הייתה מבולבלת.
לא ידעה מה לעשות עם זה.
"איך זה יכול להיות?"
"אפשר לעצור הכל עכשיו" הוא אמר.
"תגידי מילה ויותר לא תשמעי ממני"
היא הייתה עדיין על הרצפה והוא עמד בדלת.
היא נעמדה על 4.
זחלה אליו.
ונשקה לרגליו.
הוא הבין את התשובה.
"קומי"
"תתפשטי"
היא צייתה במהירות.
הוא הניח את התיק שלו על השולחן והוציא ממנו כמה חפצים שהיא לא זיהתה.
"ידיים מאחורי הגב" הוא פקד.
האיזיקים נסגרו על ידיה תוך שניה.
"תפתחי את הפה"
היא לא ידעה שלדבר הזה שהוא מתקין על פניה קוראים גאג, היא רק ידעה שזה ממש לא נוח.
הוא הסביר לה איך לעשות עם האצבעות במקום מילת ביטחון.
המצבט הראשון שהוא שם לה על הפטמה כאב בטירוף.
היא התפתלה, אבל הוא כאילו לא שם לב.
במצבט השני היא כבר יבבה.
הוא העיף מבט לכיוון האצבעות, וכשראה שיש אור ירוק, המשיך.
שני האטבים על השפתיים של הכוס כאבו אבל לא נורא.
"תעמדי ישר"
הוא עמד לצידה והוציא את השוט.
היא התחילה לרעוד, אבל האצבעות לא זזו.
הצלפה ראשונה.
"לא נורא" היא חשבה לעצמה.
הוא כאילו קרא את מחשבותיה וגיחך.
"זה רק היה לצורך כיונון"
ההצלפה הבאה כבר כאבה יותר.
וגם זאת שאחריה.
ועוד אחת.
עשרים הצלפות היא ספגה על ישבנה.
היא רעדה כולה.
התרכזה כולה בנסיון לעמוד ישר ולא ליפול.
הפטמות שלה בערו.
הישבן שלה שרף.
האטבים בכוס גם התחילו להכאיב.
היא לא שמה לב כמה היא רטובה.
הוא ליטף את ישבנה הבוער.
הוריד את האטבים מהכוס, הוריד ממנה גם את הגאג ואת האזיקים ופקד עליה לשכב על המיטה על הגב.
"היום תלמדי לגמור רק ברשות" אמר.
"תפתחי את הרגליים"
היא היססה.
בכל זאת, זה היה יעקב.
החבר הכי טוב של אחיה.
הוא ישב אצלה בבית בסעודות שבת.
מעולם היא לא העיזה ממש לדבר איתו.
פתאום התעוררה בה הבושה.
לחיצה על האטב שעל הפטמה החזירה אותה בבת אחת למציאות.
רגליה נפתחו כאילו מעצמן.
היא הרגישה את ידו על הכוס שלה וה דווקא הרגיע אותה.
"מממ..." אמר "כמה רטיבות.... לא שמעת שישראל מתייבשת?" וצחק.
היא הייתה נבוכה אבל החרמנות שלה רק גברה.
"אז ככה" הוא הסביר.
"את מאוננת רק מתי שאני אומר לך"
"ואת גומרת רק מתי שאני אומר לך"
"ברור?"
"כן"
"כן אדוני" מיהרה לתקן לפני שהספיק להגיב על הטעות.
"יפה" אמר "אחיך סיפר לי שאת תלמידה מצטיינת, מסתבר שזה נכון".
הוא שם שוב את הגאג בפיה.
"עכשיו תאונני" פקד והתיישב על כיסא מולה.
היא הייתה פעורה מולו.
ניסתה לא לחשוב על אחיה או על ההורים שלה, שהנוכחות של יעקב פתאום הזכירה לה אותם.
ידה ירדה אל בין רגליה והיא הייתה מופתעת בעצמה מכמות הרטיבות שלה.
היא התחילה לאונן והגוף שלה התחיל לרטוט מייד.
היא הרגישה שהגמירה קרובה.
היא ניסתה לבקש רשות לגמור אבל כל מה שהצליחה להוציא דרך הגאג היה גיבוב של קולות.
"גוגר גי גיגור?" יצא לה.
הוא לא הגיב.
היא הייתה מתוסכלת.
היא הרפתה קצת מהכוס כדי לא לגמור.
הוא ניגש אליה.
לחץ שוב על האטב שעל הפטמה.
"הרשיתי לך להפסיק?"
שוב ניסתה לבקש לגמור אבל לא הצליחה לדבר.
היא המשיכה לאונן ובקושי עצרה עצמה מלגמור.
הוא הבין בדיוק מה היא ניסתה לומר אבל נהנה להתעלל בה.
נהנה להתבונן בה בזמן שהיא נאבקת כדי לציית.
אחרי כמה דקות פקד עליה להפסיק.
"תסתובבי ותעמדי על 4".
הוא הוריד לה את הגאג ואת האטבים מהפטמות.
"תניחי את הראש על הכרית".
תמשיכי לאונן.
היא המשיכה לאונן ולאט לאט הגוף שלה נשכב על הבטן.
הצלפה חזקה במיוחד של השוט על הישבן שלה הקפיצה אותה.
"תחת למעלה" פקד.
היא צייתה מייד.
היא הרגישה את האצבע שלו נוגעת בפי הטבעת שלה.
הרגישה משהו קר יורד לאורך התחת שלה עד לחור.
היא לא ידעה מה זה חומר סיכה.
האצבע שלו חדרה לתוכה עם החומר וההרגשה החדשה הדליקה אותה.
"מותר לי לגמור אדוני?"
"לא"
הוא התמקם מאחוריה.
הזין שלו נגע בפי הטבעת שלה.
"את זוכרת מה את?" שאל.
"כן אדוני"
"מה את?"
"השפחה שלך אדוני"
ברגע שאמרה את זה הרגישה את הזין חודר לתוך התחת שלה.
זה כאב.
הוא חדר עד הסוף.
ואז התחיל לזוז בתוכה.
בהתחלה לאט.
ואז יותר מהר.
ויותר חזק.
היא הרגישה שהיא נקרעת, וזה רק חירמן אותה יותר.
היא אוננה במרץ.
"מותר לי לגמור אדוני?"
"את תגמרי כשאני אגיד לך"
הוא המשיך לזיין את התחת שלה והיא המשיכה לאונן.
כשהרגיש שהוא עומד לגמור, הוא תפס את השיער שלה ומשך את ראשה למעלה.
"מה את?"
"השפחה שלך אדוני"
"לא שמעתי"
"השפחה שלך אדוני" אמרה יותר בקול.
"תצעקי את זה"
"ותגמרי"
"אני השפחה שלך אדוני" צרחה.
"אני השפחה שלך"
היא לא חשבה על זה שהשכנים יכולים לשמוע.
רק צעקה את זה שוב ושוב.
הגוף שלה רעד בטירוף.
היא הרגישה את הזרע החם שלו משפריץ בתוכה.
"אני השפחה שלך" שאגה בזמן שגמרה עד אפיסת כוחות טוטאלית.
הוא נשכב על המיטה לידה.
אסף אותה אליו.
חיבק אותה.
היא עדיין רעדה.
בכתה שוב, אבל הפעם זה היה בכי של שחרור והקלה.
הוא ליטף אותה עד שנרגעה.
הוא קם והתחיל להתלבש.
"אדוני..." אמרה בחשש.
"מה?"
"אתה מוכן בבקשה להגיד לי גם?"
הוא סיים להתלבש ולארוז את האביזרים בתיק.
ניגש אליה.
נשק למצחה.
"את השפחה שלי" אמר בחיוך.
והלך.