לפני 14 שנים. 18 בדצמבר 2009 בשעה 13:50
אתה רץ ולא מפסיק ולעולם זה לא מספיק
כולך מורכב מיעדים והם בפנים חזק יוקדים
וזה אף פעם לא בדיוק וזה תמיד מרגיש ליד
כמו עוד שניה נפתח השער עוד שניה נשלחת יד
והכמעט הזה לאט אותך אוכל מעט מעט
ורגשות שבוערים בתוך ליבך יוצרים חורים
ואם לרגע תעצור מה שזרעת גם לקצור
אז תגלה ואל תשכח את הגילוי הזה לנצור
אתה ניזון מחור שחור כאילו אין לך ברירה
וכשחיים על פי החור אז הוא ניזון בחזרה