|
|
|
מכירים את השירים האלה,
שכששומעים אותם הדמעות ממלאות את העיניים?
לא מתוך עצב,
אלא מתוך התרגשות.
כאילו משהו במלודיה ובמילים מתחבר
לשלמות כזו שגורמת לנשימה להיעתק,
ולעיניים לדמוע,
וללב להתמלא,
ולמחשבות לרוץ להן חופשיות,
בשרשרת אסוציאציות בלתי נגמרת.
וכל מה שבא
זה להקשיב לשיר הזה בלופים,
שוב ושוב ושוב,
שפשוט לא יגמר.
מכירים?
אז השיר הזה.
***
וכן, היה גם אימון.
איך אני אוהבת את ימי חמישי…
🥹
איך זה,
שמה שאני מתקוממת נגדו בעולם האמיתי,
הוא מה שאני מייחלת אליו בעולם הזה?
איך זה יתכן?
פשוט,
בחירה חופשית.
😏
(צילום: אופק בירנבאום)
וככה התעוררתי בבוקר.
הנה משהו שאולי יעזור לי (וגם לכם) להתעורר,
סעמק.
(קרדיט: אופק בירנבאום 💋)
יום של רוק קלאסי ברבאק!
בוקר טוב
💋
לפעמים כל מה שצריך להבין,
זה להבין שלא נשמת מלוא הריאות מלא-מלא-מלא זמן.
זהו.
ככה, פשוט.
(צילום: אופק בירנבאום)
שמחר העשירי לחודש.
וחוץ מזה סופ״ש וגשם,
ואין מאושרת ממני.
הנה, גם בונאמסה אומר…
תגבירו תשמעו!
מהסוג שמשתוללים בו עד אובדן החושים…
😏
נ.ב
אם לא אתעד, איך תאמינו לי שהיה פה אימון?
אנשים זה דרעק.
אל תקשיבי!
צילום: אופק בירנבאום
ערס פואטי.
שקט אך משחר לטרף,
מכלה אבל מכיל.
***
אני רוצה שתבין הכל מבלי שנחליף מילה,
שתנשום מלוא הריאות את האויר שאני נושפת,
שתביט בי במבט רעב,
מהסוג שאין לו שובע.
***
תהיה רך וקשה,
נבזה וחומל,
מלטף וסוטר.
תביט בי אבל תראה אותי.
תיזום,
תדרוש,
תחליט,
תיקח,
וגם תעטוף,
תלטף,
תנשק,
תקשיב.
תנחם.
***
אני צריכה אותך חזק מהחיים.
צוק.
סלע.
משען.
מגדלור בלב הסערות,
חוף מבטחים לעת צרה,
אי של שפיות,
המקום הבטוח שלי עלי אדמות.
***
גבר של קצוות,
ככה אני רוצה אותך.
ואז,
אתן לך הכל.
(תמונה: אופק בירנבאום)
