הוא אמר לי וליטף את פניי, מוקסם.
׳מצחיק׳, חשבתי לעצמי, נבוכה.
׳מצחיק שהוא אוהב את זה ככה׳…
***
תמיד נראיתי צעירה לגילי.
גם בגילאים שבהם רציתי להראות בוגרת ומפותחת יותר.
מכל החבר׳ה שלי בבית הספר, הייתי זו שעד גיל 25 ביקשו ממנה תעודת זהות בברים.
ילדה בתיכון.
ילדה על מדים.
ילדה סטודנטית.
לייט-בלומרית טיפוסית.
דבר לא התפתח אצלי בזמן,
חוץ מהנפש.
אבל המראה…
המראה שלי היה כה מתעתע.
הסתובבתי בעולם עם חזות של ילדה
אבל עם נפש של בת מאה,
למודת כאב.
***
וגם כשחלפו השנים, הרגשתי כאילו שומן הינקות מסרב לעזוב את הלחיים שלי.
הן היו מהסוג שהדודות תמיד נהנו לצבוט בחוזקה.
ועם כמה שתיעבתי את הבייבי-פייס שלי כנערה,
היום אני יודעת שדווקא הם אלה
שמטעים אנשים,
שמבלבלים אותם,
שמותירים אותם נדהמים למשמע הגיל הכרונולוגי שלי.
***
והעגלוליות הזו של הלחיים,
שיש לי איתה יחסי אהבה-שנאה עד היום,
היא הסיבה שאני נמשכת לכל מה שהפוך ממנה,
לכל מה שמייצג עבורי סטנדרט של יופי הופכי.
לגברים עם תווי פנים חזקים,
מסותתים,
מרובעים.
אני מחפשת את הזוויתיות הזו,
שהיא דיסוננס כל כך דרמטי,
כנגד העגלוליות שלי.
***
״את כזו בובה״ הוא אמר לי,
״יפה כמו בובה״