אין באמצע.
זה התבהר לי כפליים השבוע, כשנכנסתי לטינדר מרוב שיעמום.
(כן, חוטאת בזה מדי פעם, שוט מי).
מאץ׳ מהיר עם שווה רנדומלי.
הוא:״קראת את הפרופיל שלי?״
״כן, קראתי״
הוא:״אז ראית שאני לא מחפש משהו רציני…״
״אם לא היה מתאים לי, לא הייתי עושה לייק״
***
עברנו לטלגרם.
שיחת סמול טוק חביבה.
גרוש עם ילדים,
על פניו, סבבה לגמרי.
מנסים לסנכרן מפגש.
בסוף החלטנו טנטטיבית על סופ״ש.
אמרנו שנתעדכן לקראתו.
לא עוברת שעה, ואני מקבלת את זה…
וזו היתה תצוגת תכלית, שחור על גבי לבן, לתסכול שלי לאורך שנים: הדיכוטומיה הוונילית המטומטמת ביקום -
את או מדונה, או זונה.
חוסר היכולת הזה, של להכיל ׳מורכבות׳ של מישהי שמחפשת משהו לא מחייב בדיוק כמוך, ועדיין לכבד אותה, כבן אדם.
***
כשהייתי בת 25 היתה לי חברה טובה, הולנדית.
כבר אז היא השכילה לומר לי:
“Baby, we’re not marriage material. We’re the girls guys would cheat on their wives with…”
והנה שוב,
זמנים אחרים, אותה דיכוטומיה.
נשים הן עדיין ׳או׳, ׳או׳ ביקום הוונילי.
אפס עקומת למידה.